פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3475/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. שוק אבי יפו בע"מ
2. שלמה לויאן
נ ג ד
המשיבה:
עיריית תל-אביב
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.4.08 בעפא 080038/08 שניתן על-ידי כבוד השופט
ש' ברוך
בשם המבקשים:
עו"ד מ' ורשבסקי
בשם המשיבה:
עו"ד ד' רוסו
החלטה
המבקשים הועמדו לדין בבית משפט לעניינים מקומיים תל אביב (בר"מ
37302/05 + 86 תיקים) בגין 87 עבירות של הנחת דברים ברחוב, בניגוד לסעיף 39(א)(1) לחוק העזר לתל-אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון), תשי"ב-1952 (להלן: חוק העזר).
המדובר ב-87 הודעות קנס שהוטלו על המשיבים בשווי של 37,410 ש"ח.
בית משפט לעניינים מקומיים תל אביב (כבוד השופט ב' קהלת ) הרשיע את המבקשים על יסוד הודאתם בעבירות שיוחסו להם.
בשלב הטיעונים לעונש הביאו הן המבקשים והן המשיבה עדים וראיות. ביום 31.12.2007 גזר בית המשפט על המבקשים, ביחד ולחוד, בכל תיק, את מחצית הקנס הקבוע בחוק לאותו תיק, או 2 ימי מאסר לגבי המבקש 2.
על גזר דינו של בית משפט לעניינים מקומיים ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (עפ"א 80038/08).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' ברוך ) קיבל את הערעור, וקבע כי בנסיבות המקרה לא היה מקום להפחית בתשלום הקנס. בית המשפט קבע כי באופן רגיל משמשת הודעת הקנס מעין רף תחתון לענישה הראויה, ועל מנת לסטות מרף זה יש לשכנע את בית המשפט כי אכן מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן שיצדיקו
מהלך שכזה. בית המשפט קבע כי המבקשים כשלו במלאכת ההוכחה וטענותיהם נדחו על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים, ומכאן שלא היה מקום לאותה הפחתה בלתי מוסברת בגובה הקנס. בית המשפט קבע כי סכום הקנס אותו ישלמו המבקשים, יעמוד על מלוא סכום הודעות הקנס המקוריות, דהיינו 37,410 ש"ח.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען בא כוח המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקיבל את ערעור המשיבה. לטענתו שגה בית המשפט המחוזי בכך שנתן פסק דין בערעור מבלי שהועבר אליו התיק של בית המשפט לעניינים מקומיים כאמור בתקנה 34 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, וזאת אף מבלי שעיין בעדויות העדים שהעידו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים. לטענתו אילו הועבר התיק לא היה בית המשפט המחוזי בא לידי טעות.
מנגד טוענת המשיבה כי בבקשת המבקשים למתן רשות ערעור אין כל ממש, וכי בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינם של המבקשים נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקשים לא הצביעו על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצעו המבקשים. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. בית המשפט המחוזי בפסק דינו שקל את כל השיקולים הרלוונטים לעניין העונש כפי שהועלו על ידי באת כוח המבקשים, אומנם היה על בית המשפט המחוזי לתת את פסק דינו כאשר תיק בית המשפט לעניינים מקומיים מונח לפניו, אולם בנסיבות המקרה לא מצאתי כי כתוצאה מכך נגרם למבקשים עיוות דין.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ד' באב התשס"ח (5.8.2008).
ש ו פ ט