פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3502/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יעקב מאיר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.3.07 בע"פ 1035/07 שניתן על-ידי כבוד השופטים:
ג' דה-ליאו-לוי, א' הלמן וש' אטרש
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בטבריה (ת.פ. 2101/06) בגין עבירה של הסגת גבול לפי סעיף 447 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ובגין עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287א לחוק העונשין.
האישום הראשון שבכתב האישום מייחס למבקש הפרה של תנאי מעצר הבית. המבקש מואשם בכך שבעת היותו במעצר בית הסיג את גבול ביתו של אריה כהן (להלן:
המתלונן ) בכך שטיפס על שולחן שהיה צמוד לקיר חיצוני מתחת לחלון ביתו של המתלונן, פתח את החלון והכניס חלק מגופו לתוך הבית. המתלונן ניעור מרעשים וגרם למבקש לברוח מהמקום. במסגרת האישום השני, נטען כנגד המבקש, כי ביום 5.2.06 יצא את בית הוריו וללא היתר כדין נסע לירושלים, בכך הפר הוראה חוקית שניתנה על ידי בית המשפט (להלן: התיק הראשון ).
לתיק הראשון צירף המבקש ארבעה תיקים נוספים (ת.פ 2274/06, ת.פ 2860/06, ת.פ 3240/06 ו-ת.פ 2503/06) אשר בכל אחד מהם הורשע בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287א לחוק העונשין. לפי הנטען בכתבי האישום הפר המבקש החלטות בתי המשפט בגדרן הוא שוחרר לחלופת מעצר במעצר בית מלא, בכך שיצא למקומות שאינם בידיעת המשיבה ומבלי שקיבל היתר לכך.
בית-משפט השלום בטבריה (כבוד השופט ד' פורת ) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, וביום 25.1.07 גזר עליו עונש מאסר לתקופה של 36 חודשים, מהם 24 חודשים בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור ויורשע בגין כל אחת מהעבירות בהן הורשע בכתב האישום הראשון ובכתבי האישום המצורפים. נקבע, כי מימי המאסר יש להפחית את ימי המעצר.
יצוין, כי בעניינו של המבקש הוגשו שלושה תסקירי מבחן. מתסקירי המבחן עולה שהמבקש לא גילה מוטיבציה להשתקם ולא הפגין כל רצון לעשיית שינוי אמיתי בהלכות חייו. אשר על-כן, לא נתן שירות המבחן כל המלצה בעניינו של המבקש.
על גזר הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ג' (דה-ליאו) לוי , ה' אסתר ו ש' אטרש ) דחה את הערעור בקובעו, כי כל העבירות שנידונו בתיקים הקשורים למבקש מלבד תיק אחד שעניינו עבירת נהיגה בזמן פסילה, עסקו בכך שהפר את הוראות בתי המשפט השונים באשר למעצר בית, דבר המוכיח כי למבקש אין מורא מהחוק. בנוסף, התחשב בית המשפט המחוזי בעבר הפליל המכביד של המבקש הכולל עשרות רבות של עבירות שבוצעו על ידו. משכך הורה בית המשפט המחוזי, כי דין הערעור להידחות.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי בתי המשפט קמא החמירו מאוד עימו ולא התחשבו בנסיבות הקשות מאוד שמאפיינות אותו ואשר בגינן ברח ממעצר בית.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. הבקשה שלפנינו איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו. חרף ניסיונותיו של המבקש להצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצא אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, לא מצאתי בטענותיו כל עילה שכזו. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
אף לגופו של ענין, דין הבקשה להידחות. המבקש הפר פעם אחר פעם הוראות בית המשפט בענין חלופות מעצר בהן היה נתון, והוכיח כי אין עליו מורא החוק. אף שירות המבחן לא ראה לנכון לקבוע המלצות בעניינו ומצא אותו בלתי בשל לעשיית השינוי הנדרש באורחות חייו. לכל אלה יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של המבקש.
אשר-על-כן, דין הבקשה להדחות.
ניתנה היום, י"ז בסיון תשס"ז (3.6.2007).
ש ו פ ט