פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3524/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ודים מרקוביץ
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 72076/04 מיום 23.3.06, שניתן על-ידי
כבוד השופטים ג' קרא, י' שבח וש' ברוך
בשם המבקש: עו"ד אהוד
בן יהודה
בשם המשיבה: עו"ד יעל
שרף
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 9747/03), המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שתי עבירות של התפרצות לעסק וגניבה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין; עבירה של החזקת כלי פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין; שתי עבירות של גרימת היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין ועבירה של החזקת רכוש חשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, קשר המבקש קשר עם אחרים לביצוע התפרצויות לבתי עסק וגניבה מהם, זאת כאשר הוא עושה שימוש במידע שאסף בתקופת היותו עובד בחברת אבטחה, על אתרים המאובטחים על-ידי החברה, לרבות מספרי הקוד של מערכות האזעקה. במועדים 17.10.03 ו- 5.11.03 התפרץ המבקש, ביחד עם אחרים, למשרדי מ.מ.ס.י ולחנות לאביזרי רכב "ריקבי" בהתאמה. המבקש והאחרים נתפסו כשהם מחזיקים אמצעים שביכולתם לשמש לפריצה, ללא הסבר סביר. בנוסף, החזיק המבקש בבית בו התגורר רכוש החשוד כגנוב.
בית-משפט השלום (השופטת ר' גיליה) הרשיע את המבקש – על-פי הודאתו – בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביום 24.11.04 גזר עליו עונש של מאסר בפועל למשך עשרה חודשים; מאסר על תנאי של שנים-עשר חודשים שהמבקש לא יעבור כל עבירת רכוש המוגדרת כפשע תוך 3 שנים ומאסר על תנאי למשך שבעה חודשים, שהמבקש לא יעבור עבירות בניגוד לסעיפים 384, 409, 452 ו- 413 לחוק העונשין תוך 3 שנים.
על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ג' קרא, י' שבח וש' ברוך) קיבל את הערעור והפחית את עונש המאסר בפועל לשבעה חודשים. יתר חלקי גזר-הדין נותרו בעינם. בית-המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי יש לאבחן בין עונשו של המבקש לעונשם של השניים הנוספים, שכן המבקש הודה, נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה, הוגש בעניינו תסקיר חיובי עם המלצה ליתן לו הזדמנות והוא העיד בעניינם של שני האחרים בלא כל הבטחה לטובת הנאה, לעומת האחרים, שלא נטלו אחריות, לא הודו והתסקיר בעניינם לא היה חיובי. מטעם זה, החליט בית-המשפט להפחית את עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב בא-כוח המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. בבקשתו טוען בא-כוח המבקש, כי מדובר באותם מקרים חריגים בהם יש לקבל את הבקשה, לאור נסיבותיו האישיות של המבקש והעובדה שחשף את פרטי הפרשה, הודה והעיד כנגד שותפיו.
מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, בקשת רשות הערעור נסובה אך ורק על העונש שהוטל על המבקש וככלל טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלילי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו ולאור נסיבות המקרה שבפנינו, העונש שהוטל על המבקש אינו מצדיק התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. העונש שהוטל על המבקש אינו חמור כלל ועיקר. המבקש תכנן את מעשיו בקפידה, תוך ניצול האמון שניתן בו על-ידי מעבידו ושימוש במידע אליו נחשף במסגרת עבודתו. מדובר בשורה של מעשים מתוכננים וחמורים ונראה, כי התמזל מזלו של המבקש ומטעמים של אחידות ענישה הקל בית-המשפט המחוזי בעונשו. עוד יש לזכור, כי המבקש לא פסק ממעשיו ביוזמתו, אלא מאחר ונתפס בכף.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 27.4.06 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 24.9.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ג' באלול תשס"ו
(27.8.06).
ש
ו פ ט