רע"פ 3525/09 עיסא שרקאווי נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בירושלים הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון תקף וללא ביטוח. נוכח מצב בריאותו, נדון המבקש לתשלום קנס בסך 42,000 ש"ח, והוארך תוקפו של מאסר על תנאי בן חמשה חודשים שעמד נגדו למשך שנתיים נוספות.

2.

ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי על קולת העונש התקבל. נקבע כי המבקש ישא בשלושה חודשי מאסר, שמתוכם יצטבר חודש אחד למאסר על תנאי בן חמשת החודשים שהופעל. כמו כן, נדון המבקש לשלוש שנות פסילה בפועל וששה חודשי פסילה על תנאי.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי הוא הודה בעבירות שיוחסו לו עקב לחץ שהפעילה עליו ערכאת הדיון, ומתוך הנחה כי העונש שייגזר לו לא יוחמר. המבקש מוסיף וטוען, כי בפרוטוקול הדיון לא נכתבו חילופי הדברים הנוגעים להסדר הטיעון, וכן הושמטה ממנו העובדה כי הוא כפר בעובדות טרם שוכנע על ידי בית-המשפט לקבל את ההסדר. לבסוף, מלין המבקש על פערי הענישה בין שתי הערכאות אשר דנו בעניינו.

4.

דינה של הבקשה להידחות, באשר היא אינה מעלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). יתרה מכך, מפרוטוקול הדיון בפני הערכאה הראשונה עולה כי לאחר שהחלו להישמע הראיות, החליט המבקש, שהיה מיוצג בידי יודע משפט, לחזור בו מכפירתו. גם אם נרמז על ידי בית המשפט על העונש שעתיד להיגזר למבקש, ואינני קובע כך, למבקש ולבא כוחו היה צריך להיות נהיר, נוכח עתירתה של המשיבה (" לנאשם יש חמישה חודשי מאסר על תנאי שהם ברי הפעלה. אנחנו מבקשים להפעיל את המאסר על תנאי וכן לתת עונש הולם ", עמ' 5 לפרוטוקול הדיון), כי אפשר גם אפשר שהיא תעשה שימוש בזכותה שבחוק לערער על העונש בפני בית המשפט המחוזי. חרף זאת, לא עתר המבקש לחזור בו מהודייתו, ואין עילה להתיר לו לעשות זאת כעת. כך או כך, העונש שהושת על המבקש אינו חמור כלל ועיקר, ועל כן לא ראיתי מקום לקיומו של ערעור שני.