רע"פ 3539/07 רמי רביעי נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בפני בית משפט השלום ברמלה, ובין היתר נטען כי הלין שוהים בלתי חוקיים בדירה ששכר בעיר לוד.

כנגד אישום זה התגונן המבקש בטענה כי אכן שכר את הדירה נושא הדיון מאחד – סמי אבו סיאם, ודירה זו היתה אמורה לשמש למגוריה של אשתו השנייה. דא עקא, אשתו מצאה אותה כבלתי ראויה למגוריה, ועל כן הודיע המבקש למשכיר על ביטול השכירות, ובהמשך החזיר לו את מפתח הדירה. הגנת המבקש התבססה אפוא על הטענה כי אותם שוהים בלתי חוקיים שנתפסו בדירה, שוכנו שם על ידי אחר, בניגוד לגרסתו של אחד מהם – מוניר אבו זהרה. בבקשה שבפני מוסיף המבקש וטוען, כי בידו שיחה בה הוקלט מוניר כאשר הוא מאשר שהפללת המבקש על ידו היתה הפללת שווא, וכי הוא עשה זאת מתוך רצון לנקום במבקש.

ברם, הגרסה בה התגונן המבקש לא התקבלה על ידי ערכאות קמא. לבית המשפט הוגש הסכם השכירות לשנה, החל מיום 1.9.03, ומכאן שלכידתם של השוהים הבלתי חוקיים (בחודש אפריל 2004) היתה בתקופה שבה היה המבקש, לפחות לכאורה, השוכר של הדירה. יתרה מכך, סמי אבו סיאם, אשר נקרא להעיד מטעם המשיבה, הכחיש מכל וכל את גרסת המבקש לפיה בוטל הסכם השכירות תוך הסכמה הדדית. אכן, ניתן לחשוד בסמי אבו סיאם כי העיד כך מתוך כוונה להציל את עורו, אולם מה אעשה כאשר מתברר מהודעה שנרשמה מפיו של המבקש עצמו (ת/2), כי הוא שכר את הדירה כדי לשכן מספר פועלים תושבי האזור שהיו לו. עוד מסר המבקש באותה הודעה, כי לאחר מספר חודשים הוא נעתר להצעתו של מוניר אבו זהרה (שאף הוא שוהה בלתי חוקי), והסכים להשכיר לו את הדירה. הנה כי כן, הטענה לפיה שכר המבקש את הדירה עבור אשתו השנייה, קרמה עור וגידים רק במהלך המשפט, ואין צורך לומר עד כמה הדבר פוגע במהימנותה. ואם נדרשה ראייה נוספת לאותה מסקנה, היא מצויה בממצאו של בית משפט השלום, לפיו פנה המבקש לאחר חקירתו לסמי אבו סיאם, וניסה לשדלו למסור גרסה כוזבת, היינו, שהסכם השכירות שביניהם בוטל.

העולה מכל האמור הוא שלבקשה הנוכחית אין עילה שבדין. חמור מכך הוא החשד כי בקשה זו נועדה "לעצב" מחדש את הפן העובדתי כדי להתאימו לטענת החפות של המבקש. בנסיבות אלו אין מקום לליבון הפרשה בפני ערכאה שלישית, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה לגופה, וממילא נדחית גם הבקשה להבאתה של ראיה נוספת.