רע"פ 357/04 סגל חיים נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה על יסוד הודאתו בגרימת מותו בתאונת דרכים של הולך רגל. בית-המשפט פסל את רישיון הנהיגה של המבקש לתקופה של שלוש שנים, וכן גזר עליו, בין היתר, שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ותשעה חודשי מאסר על תנאי. המשיבה הגישה ערעור לבית-המשפט המחוזי על קולת העונש, בו השיגה רק על אורך תקופת הפסילה. ערעור המשיבה התקבל ורישיונו של המבקש נפסל לתקופה של שמונה שנים. בבקשת רשות הערעור שלפניי טוען המבקש כי בית-המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה כאשר האריך את תקופת הפסילה באופן כה משמעותי, וזאת מבלי לתת משקל נאות לנסיבותיו האישיות המיוחדות ולפרק הזמן הרב שחלף בין מועד אירוע התאונה, בשנת 1998, לבין מועד שמיעת הערעור, בסוף שנת 2002. כן טוען המבקש כי בקשתו מעלה שאלה עקרונית באשר להיקף התערבותה של ערכאת ערעור בעונשים הניתנים על-ידי בית-משפט מקצועי.

דין הבקשה להידחות. ככלל, כידוע, אין בטענות בדבר חומרת העונש כדי להצדיק דיון לפני בית-המשפט העליון כערכאה שלישית. יוצאים מכלל זה מקרים נדירים וחריגים, בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית, או כאשר התערבות בית-המשפט נדרשת למניעת עיוות-דין. המקרה שלפניי אינו נמנה עם סוג זה של מקרים. המבקש נהג במהירות מופרזת והביא בפזיזות לקיפוח חייו של הולך רגל שחצה את הכביש במעבר חציה. מפסקי-דינן של הערכאות הקודמות שדנו בעניינו עולה שהשיהוי בהגשת כתב האישום ובניהול ההליכים הובא בחשבון הן בשלב הגשת האישום - כאשר הואשם המבקש בעבירת גרם מוות ברשלנות תחת עבירת הריגה - והן בשלב גזר-הדין כאשר על המבקש לא נגזר עונש מאסר לריצוי בפועל. בנסיבות אלה אין יסוד לחשש כי נגרם למבקש עיוות דין. אף טענת המערער המוצגת כטענה עקרונית, אינה מעוררת כל בעיה במישור הכללי, שכן לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין חרג בית-המשפט המחוזי ממידת התערבותה הלגיטימית של ערכאת הערעור בגזר-דינה של הערכאה הדיונית.

הבקשה נדחית.