רע"פ 3574/03 עדנה סיגורה נ. עיריית חיפה

1.נגד המבקשת הוגש כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, המייחס לה עבירה של הקמת בניין, ביצוע עבודה בבניין ללא היתר ואחריות לעבודה הטעונה היתר, עבירה לפי סעיפים 145(א)(2), 204(א) ו- 208(א) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה- 1965. עפ"י המפורט בכתב האישום, הרחיבה המבקשת את דירתה לכיוון חדר המדרגות בשטח של כ-3.3 מ"ר, ללא היתר.

2.בית-המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט א' אליקים) הרשיע את המבקשת בעובדות שיוחסו לה בכתב האישום, אך בהתחשב במצבה הכלכלי גזר את דינה לתשלום קנס בסך 1000 ₪, ולתשלום אגרות ותשלומי חובה שהיה עליה לשלם לו ניתן היתר בנייה בסך 184 ₪. בית המשפט אף ציווה על המבקשת להרוס את הבניה שנבנתה שלא כדין.

3.על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ש' ברלינר, י' דר, י' עמית). טענתה המרכזית הייתה כי השינוי שביצעה בדירה הינו שינוי פנימי שאינו זקוק להיתר. עוד הוסיפה המבקשת וטענה כי היא מופלית לרעה ביחס לשאר הדיירים, שבנסיבות דומות קיבלו היתר. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה וקבע כי הבנייה האמורה אינה שינוי פנימי, ולשם ביצועה נדרש היתר, שאין מחלוקת כי לא נתקבל. אשר לטענותיה של המבקשת באשר להפלייתה קבע בית המשפט כי אין עניינן להליך הפלילי, ולמבקשת שמורה הזכות להעלותן בהליכים המתאימים. יצוין כי מספר ימים לאחר פסק דינו של המחוזי, התיר בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה למבקשת לחזור ולהגיש בקשה להיתר בנייה, שבה תשטח את טענותיה השונות בעניין אי קבלת ההיתר.

4.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשתה חוזרת המבקשת, שלאורך כל ההליכים מייצגת את עצמה, על הטענות שהעלתה בפני הערכאות הקודמות, וטוענת כי נגרם לה עיוות דין.

5.המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה. לדבריה הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינה של המבקשת. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי המבקשת הודתה בעובדות שבסיס כתב האישום וכי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא מדובר בשינוי פנימי בדין יסודה. זאת לאור הוראת סעיף 145(א)(2), לפיה שינוי פנימי, שאינו טעון היתר, אינו כולל שינוי הפוגע ברכוש המשותף או המשנה את שטחה של הדירה. לדברי המשיבה צירופו של חלק מחדר המדרגות לדירה פוגע ברכוש המשותף, ומשנה את שטחה של הדירה. המשיבה אף מציינת כי המבקשת עצמה הגישה בקשה להיתר, ורק משסורבה עשתה דין לעצמה, ובכך גילתה את דעתה כי ידעה שהבנייה האמורה דורשת היתר.

6.טענותיה של המשיבה מקובלות עלי. הבקשה אכן אינה מגלה כל טיעון המצדיק דיון "בגלגול שלישי" וגם לגופו של עניין דעתי היא כי בדין קבעו הערכאות הקודמות את שקבעו. אין להעלות על הדעת, כי ניתן יהיה לספח שטחים מתוך חדר המדרגות המשותף לשטחה של דירת היחיד ולבנות בהם ללא היתר כדין ומשכך פעלה המבקשת, היה עליה לתת את הדין על מעשיה. העונש שנגזר על המבקשת נגזר אף הוא במידת בית-הלל, ומכל הטעמים הללו, דין הבקשה להידחות.