פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3575/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
סעיד דקא
נ ג ד
המשיבה
:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.3.07 בע"פ 72298/06 שניתן על-ידי כבוד
השופטים: ז' המר – סג"נ, י' שיצר וי' שבח
בשם המבקש:
עו"ד ג' זילברשטיין
בשם המשיבה:
עו"ד ענת חולתא
החלטה
כנגד המבקש הוגשו לבית-משפט השלום ברמלה שני כתבי אישום. בכתב האישום הראשון (ת ” פ 2429/06) הואשם המבקש בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצירוף 7(ג) רישא בצירוף סעיף 31(3) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ), וכן בעבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19 א לפקודה. בכתב האישום השני (ת"פ 1366/06) הואשם המבקש בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצירוף 7(ג) רישא לפקודה; החזקת כלים להכנת סם, לפי סעיף 10 לפקודה וכן החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
לפי הנטען בכתב האישום הראשון, המבקש ביחד עם חברו (להלן: השותף ) סחרו בסם מסוכן בסמוך למרכז גמילה מסמים בעיר רמלה. המבקש ושותפו החביאו באדמה בשטח פתוח סמים מסוגים שונים, לרבות 20.66 גרם סם מסוג הרואין המחולק ל-28 מנות וכן 5.09 גרם סם מסוג קוקאין המחולק ל-17 מנות. באותן נסיבות מכרו המבקש ושותפו 0.79 גרם
הרואין בתמורה לסך של 100 ש"ח. על-פי כתב האישום השני אשר צורף לכתב האישום הראשון, הואשם המבקש בכך שיחד עם אחר אשר נתפס עימו ביום 15.1.2006 בפינת הרחובות החלוצים ופרנקל שבתל-אביב, השליך מידיו 0.38 גרם קוקאין המחולק לשלוש מנות סם ו- 2.75 גרם הרואין המחולק לארבע מנות סם. בנוסף החזיק המבקש ברכבו מתחת לשטיח בתא הנהג למעלה מ- 49 גרם הרואין המחולק למנות וכן
1.66 גרם
קוקאין. כמו כן, נתפסו ברכב סכין, שקיות ניילון וכפפות גומי שנועדו להכנת הסם וכן 2,558 ש"ח במזומן.
ביום 4.7.2006 הרשיע בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט) את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בשני כתבי האישום וביום 9.11.2006 גזר עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 36 חודשים מיום שחרורו עבירה לפי פקודת הסמים, למעט עבירה שעניינה צריכה עצמית, וכן קנס בסך של 12,000 ש"ח או 150 ימי מאסר תמורתו. כן הורה בית המשפט על חילוט כל הכסף שנתפס ברכבו של המבקש.
בטרם מתן גזר הדין הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המבקש שלפיו מדובר באדם שנסיבות חייו קשות ומורכבות, אשר התחבר בשנתיים האחרונות לחברה עבריינית ועוסק בסחר בסמים. אך מכיוון שהמבקש לא ראה בעייתיות כלשהי בתחומי חייו השונים המצריכה טיפול, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית.
על גזר-דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא ז' המר והשופטים י' שיצר ו י' שבח ) קיבל את הערעור בקובעו, כי היה מקום להתחשב בכך שאת העבירות בכתב האישום הראשון ביצע המבקש בהיותו נתון במעצר בית ובכך הפר צו של בית המשפט. כן קבע, כי ככלל, גזר דינו של בית משפט השלום סטה ממדיניות הענישה הראויה והקל יתר על המידה בעונשו של המבקש. אי לכך הועמד עונשו של המבקש על 40 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי עונש נותרו בעינם.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש כי עסקינן במבקש אשר הודה בהזדמנות הראשונה בעבירות שיוחסו לו והביע חרטה כנה על מעשיו. עוד נטען כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את המלצת שירות המבחן לפיה יש להטיל על המבקש תקופת מאסר קצרה, על מנת למנוע ממנו חשיפה ממושכת לחברה עבריינית. עוד טען בא-כוח המבקש, כי מאיזון כלל הנסיבות האישיות והמשפטיות יחדיו עולה כי העונש שהוטל על המבקש בבית משפט השלום אינו סוטה ממדיניות הענישה אלא הולם את מטרותיה .
מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור. לטענתו, הפרשנות המשפטית של בית המשפט המחוזי מתיישבת עם לשון החוק ומטרתו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
כפי שבית משפט זה קבע בעבר, אין בחומרת העונש כשלעצמה בכדי ליתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (1997), וראו גם רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (1997)). בבקשה שלפניי, לא נמצאו אותן נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות ערעור בשאלת העונש.
גם לגופו של ענין, דין הבקשה להידחות. דומה, כי אין צורך להכביר מילים על נגע הסמים אשר פשה בכל שדרות החברה והורס חלקות רבות וטובות בה. מתפקידו של בית המשפט להשתלב במאבק כנגד נגע זה ולהשית עונשים שירתיעו את העוסקים בסחר בסמים ויגנו על החברה מפניהם. די בטעם האמור כדי לדחות את הבקשה. מעבר לנדרש, אעיר כי גזר-דינו של בית משפט השלום סוטה ממדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג זה, כשהמשמעות של גזר-דינו הינה, כי הביטוי לצורך בהחמרת הענישה כנגד העוסקים בסחר בסמים נותר כביטוי עלי כתב, בעוד שבפועל גזר הדין לא החמיר אלא הקל עם המבקש. בעניינו של המבקש מדובר בעבירות חמורות של סחר בסמים, אשר בגינן יש להטיל עונש מאסר ממושך, ממש כשם שנהג בענין זה בית המשפט המחוזי.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשס"ז (15.7.2007).
ש ו פ ט