פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3581/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אופיר פרחי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71967/04 מיום 30.3.2006, שניתן על-ידי
כבוד השופטים ג' קרא, י' שבח ו-ש' ברוך
בשם המבקש : עו"ד יונס
אחמד חמזה
בשם המשיבה: עו"ד מיכאל
קרשן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"פ 10331/03) בגין עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; עבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין; ועבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, המבקש, אשר עבד כשליח בחברת "ב-ג. שחר" (להלן: החברה), גנב מהחברה שיקים וביחד עם שני חבריו (להלן: הנאשמים האחרים) זייף אותם והפקידם בחשבונותיהם של הנאשמים האחרים. בדרך זו, קיבלו השלושה במרמה סך של 144,976 ש"ח.
ביום 25.3.2004 הגיעו הנאשמים להסדר טיעון עם המשיבה, במסגרתו הוסכם, כי המבקש ירצה עונש מאסר של ארבעה חודשים שירוצו בעבודות שירות וישלם לחברה פיצוי בסך של 30,000 ש"ח. עם זאת, משהתברר שהמבקש אינו עומד בתנאי הפיצוי, חזרה בה המשיבה מההסדר וביקשה להשית עליו עונש של מאסר בפועל.
בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ד' רוזן) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו ביום 28.9.2004 עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך 500 ש"ח או 200 ימי מאסר תמורתו. כן קבע בית-המשפט, כי המבקש ישלם לחברה פיצויים בסך 20,000 ש"ח.
על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בטענו, כי היה על בית-המשפט לכבד את הסדר הטיעון ואשר לטענתו הופר ביוזמת המשיבה.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ג' קרא, י' שבח ו-ש' ברוך) דחה את הערעור.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא הקל בעונשו, לאור הסדר הטיעון שנעשה עמו ולאור חומרת עונשו יחסית לעונש שנגזר על הנאשמים האחרים.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. לאחר שהמבקש לא קיים את חלקו בהסדר הטיעון הרי שלא הייתה כל סיבה שבית-משפט השלום לא יגזור עליו את העונש אותו גזר. בנסיבות המקרה, לא זו בלבד, שהעונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה בעבירות אותן ביצע, אלא שאלמלא היה העונש שנגזר על הנאשמים האחרים קל יחסית, היה אף מקום לגזור על המבקש עונש חמור יותר.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 30.4.2006 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 20.8.2006 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, כ"א בתמוז תשס"ו
(17.7.2006).
ש ו פ ט