רע"פ 3585/99 דואני אבו חוסה נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים ד' ברלינר, א' בייזר וז' המר) בע"פ 70359/99 מיום 12.4.99, בו התקבל ערעור המשיבה על קולת העונש שנגזר על המבקש.

1.המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של גניבת רכב, גרימת נזק לכלי רכב, והחזקת כלי פריצה וכן בעבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב 1952-. על המבקש נגזר בבית משפט השלום שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים.

2.המשיבה ערערה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי אשר קיבל את הערעור והעלה את תקופת המאסר שעל המבקש לרצות ל18- חודשי מאסר בפועל. בגזר הדין ציין בית המשפט כי אם היה גוזר על המשיב את העונש מלכתחילה היה העונש חמור בהרבה מזה שהוטל עליו, זאת משום שפרט לגילו הצעיר של המבקש אין נסיבות לקולא, שכן המבקש לא מסר את שמות שותפיו לגניבת הרכב, נתפס רק לאחר מרדף של המשטרה אחריו ולא הראה סימני חרטה.

3.בבקשה זו מביע המבקש חרטה על מעשיו ומבקש כי נתחשב בנסיבותיו האישיות (היותו אב לילדה קטנה), ובכך שזוהי עבירתו הפלילית הראשונה.

4.המשיבה מתנגדת בתשובתה למתן רשות ערעור. לטענתה לא מתקיימות העילות המיוחדות בהן מעניק בית משפט זה רשות ערעור. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי תואם את הענישה בסוג העבירות בהם הורשע, וכי המבקש לא העלה כל טענה חדשה המצדיקה מתן רשות ערעור.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, לא תינתן רשות ערעור לגבי חומרת העונש, אלא אם התקיימו נסיבות חריגות (ראו: ע"פ 3423/96 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה זה המבקש לא העלה נסיבות חריגות כלשהן.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית.