רע"פ 3601/08 ארקדי אלזרוב נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בראשון-לציון הרשיע את המבקש בעבירות של קבלת דבר במרמה וסחיטה באיומים, לפי סעיפים 415 ו-428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נקבע, כי המבקש הטיל מוראו על המתלוננת, הפעיל עליה לחץ וכן הציג בפניה מצגי-שווא, אשר הובילוה לקיים יחסי-מין עמו ועם אדם נוסף. כמו כן, נטל המבקש מהמתלוננת כספים, אותם מסרה לו בעקבות מצג שקרי שהציג לפניה. משכך, נגזרו למבקש 18 חודשי מאסר, שמונה חודשים מאסר על תנאי, והוא חויב לשלם למתלוננת פיצוי בסך 12,000 ש"ח.

2.

המערער הביא את השגותיו כנגד הרשעתו והעונש שהושת עליו בפני בית-המשפט המחוזי, ובהמלצת בית המשפט הוא חזר בו מהערעור כנגד ההרשעה. באשר לעונש - בית המשפט לא ראה מקום לשנות ממנו לאחר שמצא אותו מאוזן וראוי.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. להשקפתו, לוקה עונשו בחומרה יתרה, הואיל ולא ניתן בו משקל הולם למצב בריאותו, ולהיותו מפרנסם היחיד של ארבעת ילדיו. כן טוען המבקש, כי העובדה שניהל בעבר מערכת-יחסים רומנטית עם המתלוננת מצדיקה הקלה בעונש – באשר היא מאירה באור שונה את העבירות אותן ביצע.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי ערעור שני נועד לבחון שאלות עקרוניות בעלות השלכה כללית וחורגות מעניינם הפרטני של הצדדים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). יתרה מכך, ההלכה הפסוקה אף קבעה כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקבלת רשות לערער (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.03.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)) . עניינו של המבקש אינו בא בגדרם של אלה, ומכל מקום הוא נבחן בידי שתי ערכאות – ובכך די.

הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.