רע"פ 3602/98 משה ריימונד נ. מדינת ישראל

1.ביום 16.10.96 הוגשה למבקש הודעת תשלום קנס (להלן: דו"ח תנועה) בגין עבירת תנועה אותה ביצע: נהיגה ברכב במהירות של 125 קמ"ש, שהיא מעל המהירות המותרת באזור בו נהג (100 קמ"ש). במקביל הוכן כתב אישום על סמך הנתונים שבדו"ח התנועה, והעתק ממנו נשלח למבקש.

2.בעותק כתב האישום שנשלח למבקש נותר המקום בו יש לרשום את מהירות נסיעתו - ריק, בעוד שכל יתר הפרטים מצויים בו. בעותק של כתב האישום שהוגש לבית המשפט - מהירות הנסיעה של המבקש נרשמה בכתב יד.

3.לאחר שהמבקש לא שילם את סכום הקנס הרשום בדו"ח התנועה ולא הופיע למשפטו, נתן בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין) פסק דין בהעדרו של המבקש, וגזר עליו קנס בסך 350 ש"ח.

4.המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' חבש). בבית המשפט המחוזי טען המבקש, כי יש לפרש את כתב האישום שנשלח לביתו כמאשימו בכך שנסע במהירות של קמ"ש אחד בלבד, ואת אי התייצבותו לדיון בבית משפט השלום כהודאה בכך, ולכן לא ביצע כל עבירה - ויש לבטל את פסק הדין. המבקש הוסיף וטען, כי התביעה פעלה בדרך רמייה, בהוסיפה את המספר "125" בכתב יד, על העותק שברשותה. טענת המבקש היתה, כי יש לתת לו ליהנות מהטעות או מההשמטה שהיתה בעותק כתב האישום שנשלח אליו, ולבטל את פסק הדין ואת הקנס. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקובעו, כי אמנם יש להצטער על כך שהתביעה לא בדקה את עותק כתב האישום שנשלח למבקש, אך פסק הדין ניתן על סמך העובדות המלאות שהיו בכתב האישום שהיה בפניו. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי נוכח אי הסכמתו של בא כח המבקש שהתיק יוחזר לבית המשפט לתעבורה על מנת לבדוק את טענת הרמייה שהעלה, לא מצא מקום להתערב בפסק הדין.

5.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. בבקשה נטען, בין היתר, כי "גם אם התיק היה מוחזר לבית המשפט קמא הוא לא היה נכנס לשאלה הזאת [שאלת הרמייה] והוא גם לא היה מוכן לדון אלא בשאלה אם יש צורך בתיקון כתב האישום ו/או אם להתיר לתביעה לתקנו." בא כח המבקש טוען, כי אין מדובר בטעות או בהשמטה בעותק כתב האישום שנשלח למבקש, כי אם ב"שיטת עבודה פסולה החוזרת על עצמה שוב ושוב..."

. עוד נטענו בין היתר טענות בדבר הפרוצדורה המתאימה לכתבי אישום מהסוג הנדון.

6.דינה של הבקשה להדחות. הבקשה אינה מעלה כל סוגיות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית, חוקתית או משפטית מיוחדת (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123). הסוגיות המועלות על ידי המבקש הינן בעיקרן טענות עובדתיות הנוגעות ל"מעשה הרמייה" וטענות הנוגעות לכתב האישום. כל אלה הן טענות שהמקום הראוי לליבונן ובירורן הוא הערכאה הראשונה. אלא שבא כח המבקש התנגד נחרצות להחזרת הענין לבית משפט השלום, מבלי להבהיר את נימוקיו לכך, ובעשותו כן - אין לו להלין אלא על עצמו משנדחו טענותיו.

הבקשה נדחית.