רע"פ 3603/09 יוסף ממוק נ. מדינת ישראל

נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (תיק פ' 5759/07) בגין שתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

כתב האישום כלל שני אישומים. האישום הראשון נגע לתאריך 17.7.2006, בו על פי הנטען התקשר המבקש למתלונן כשהיה בביתו ואיים עליו כי יפגע בו. זאת על רקע סכסוך כספי שהיה ביניהם בשל חוב שחב המבקש למתלונן ופעולות שביצע המתלונן בהוצאה לפועל. האישום השני נגע לתאריך 18.7.2006 ועל פי הנטען בו התקשר המבקש בשנית למתלונן לטלפון הנייד ואיים עליו שוב. לאחר מכן פגש בו ברחוב ותקף אותו באגרופים ובמכות עד שהמתלונן איבד את הכרתו ואנשים משכו את המבקש מהמתלונן.

המבקש כפר בעובדות כתב האישום והתנהל דיון הוכחות.

ביום 12.11.2008 ניתנה הכרעת דינו של בית משפט השלום (כבוד השופט מ' פלד ) בגדרה הורשע המבקש בעבירות האיומים וכן בעבירה של תקיפה סתם, על פי סעיף 379 לחוק העונשין. נקבע, כי עדות המתלונן הייתה מהימנה ונתמכה אף על ידי עדות אשתו ובעניין התקיפה התיישבה גם עם עדותו של עד נוסף ושל ביתו. מנגד, עדותו של המבקש נמצאה כלא אמינה. יחד עם זאת נמצא כי לא הוכח כי נגרמה חבלה של ממש למתלונן ולפיכך הורשע המבקש כאמור בתקיפה בלבד.

ביום 17.11.2008 ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. לאחר ששקל את נסיבות ביצוע העבירות ואת הנסיבות המקלות בעניינו של המבקש ובהן העובדה כי זה לו אירוע פלילי ראשון והעובדה כי העבירות בוצעו על רקע מצוקה כלכלית חריפה, הסתפק בית המשפט בעונש מתון יחסית של 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירה של אלימות פיזית כלפי אדם; 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי שלא יעבור עבירה של איומים; 1,500 ש"ח קנס; ו- 5,000 ש"ח פיצויים למתלונן.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על הכרעת הדין ועל חומרת העונש (ע"פ 71006/08).

ביום 25.3.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיאה (כתוארה דאז) ד' ברלינר , וכבוד השופטים ע' פוגלמן ו מ' סוקולוב ), בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי הכרעת דינו של בית משפט השלום בוססה היטב בחומר הראיות שהיה מצוי בפניו וכי טענות בא כוח המבקש באשר לסתירות לכאורה בין עדות המתלונן ועדות אשתו, אין להן על מה לסמוך. עוד נקבע כי אין מקום לטענת המבקש כי היה מקום לכל היותר להרשיעו בעבירה של תגרה, היות וחרף שימוש במינוחים "מכות" ו"קטטה" על ידי המתלונן ואשתו, ברי מתיאור האירועים על ידם כי מדובר היה בתקיפה. לא נמצא מקום להתערב גם בחומרת העונש אשר נקבע כי הינו מתון ביותר גם כך.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה חוזר בא כוח המבקש וטוען כי שגו הערכאות הקודמות כשהרשיעו את המבקש בעבירות נשוא כתב האישום. באשר לעבירות האיומים נטען, כי כל שיש הינו עדות המתלונן למול עדות המבקש ולכן לא היה מקום להרשיעו. באשר לעבירת התקיפה נטען כי בחינת העדויות מעלה כי אף לשיטת עדי התביעה מ דובר היה בתגרה לה היו שותפים הן המתלונן והן המבקש ולפיכך לא היה מקום להרשיע את המבקש בתקיפה רק משום ש"ניצח" בתגרה. עוד נטען כי שגה בית המשפט

המחוזי כשהחליט שהמתלונן אינו מבין את משמעו של המונח קטטה, וזאת מבלי ששמע כלל את עדותו. לעניין חומרת העונש נטען, כי יש להפחית מרכיב הפיצוי שנקבע למתלונן לאור מעורבותו כאמור בתגרה ולאור זאת שבחר בעדותו להעצים את הפגיעות שנגרמו לו לכאורה.

מנגד טוען בא כוח המשיבה כי הבקשה אינה חורגת מן העניין הצר של הצדדים ולפיכך אינה מצדיקה דיון נוסף. לגופו של עניין נטען כי אין ממש בטענות בא כוח המבקש באשר להכרעת הדין, טענות שנדחו לגופן אף על ידי הערכאות הקודמות וכי הציטוטים שמביא זה מפי המתלונן ואשתו הינם חלקיים כאשר המשך עדותם מבהירה כי אכן מדובר היה בתקיפה. כן נטען כי אין העונש שנגזר חמור או מצדיק כל התערבות בהתחשב בנסיבות עניין.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)). די בכך לדחות את הבקשה.

מעבר לנדרש אוסיף, כי אף לגופה אין בבקשה ממש. חרף ניסיון בא כוחו של המבקש להלביש את טענותיו בכסות משפטית, הרי שעיקרן מופנות אך כנגד קביעות מהימנות וממצאי עובדה שקבע בית משפט השלום. ממצאים מאין אלו אין כידוע ערכאת ערעור נוטה להתערב בהם וממילא אין להתערב בהם בערכאה שלישית. יתר על כן, עיון בפסק דינו של בית משפט השלום מעלה כי זה עיגן את ממצאיו היטב בחומר הראיות שהוצג לפניו. טענות בא כוח המבקש, המנסות להיתלות במינוח מסוים תוך התעלמות מוחלטת מן ההקשר ומכלול העדויות, לא יצלחו. לא ראיתי ממש אף בטענות המבקש בעניין העונש. כאמור, מדובר בעונש מתון בנסיבות העניין אשר נתן משקל רב לנסיבות המקלות העומדות למבקש. יתר על כן, משנדחו טענותיו לעניין אופי התקיפה כאמור ומעורבות המתלונן בתגרה, הרי שאין הפיצוי שנקבע לטובתו חורג מן הראוי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.