פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3623/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
אברהם חן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בירושלים, בתיק פלילי 30610/06, מיום
13.3.07, שניתן על ידי כבוד השופטים: סג"נ צבי סגל, יוסף שפירא, יורם נועם
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
בית-משפט השלום בירושלים הרשיע את המבקש, שעבד כסוכן ביטוח עצמאי בסוכנות הביטוח "צוקים", בשתי עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במרמה, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ושימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לאותו חוק. בית-המשפט גזר לו חודש מאסר לריצוי בעבודות שירות, קנס בסך 2,500 ש"ח ושישה חודשי מאסר על-תנאי.
כתב-האישום כלל שני אישומים: בראשון נטען, כי לידי המבקש הגיעה פוליסת ביטוח אותה ערך סוכן אחר. המבקש מחק את חתימתו של אותו סוכן ואת מספרו, ובמקומם חתם הוא עצמו תוך שהוא מוסיף את מספר הסוכן שלו. בהמשך, העביר המבקש את הפוליסה לחברת הביטוח מתוך כוונה לזכות בפרמיה עבורה. על-פי האישום השני, כתשעה חודשים לאחר שהפסיק לעבוד בסוכנות "צוקים", כתב המבקש מכתב לחברת הביטוח, על גבי נייר פירמה של הסוכנות (שבה, כאמור, כבר לא עבד), באופן שנחזה כאילו נכתב על ידי מי מטעמה.
המבקש ערער על פסק-דין זה לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים, וערעורו התקבל באופן חלקי. בית-המשפט זיכה את המבקש, מחמת הספק, מעבירת הזיוף נשוא האישום השני, בין היתר, הואיל ולא הוכח מהי התועלת אותה התכוון המבקש להפיק ממעשה זה, אך הותיר על כנה את הרשעתו באישום הראשון. בעקבות כך, הקל בית-המשפט בעונש במובן זה שהמאסר בו אמור המבקש לשאת הועמד על שלושה שבועות בלבד. יתר רכיביו של העונש, נותרו על כנם.
2.
עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. הוא מלין על הרשעתו באישום הראשון וגורס כי גם זו צריכה להתבטל, ולו מחמת הספק, שכן קיימים – כך לטענתו – ספקות וסתירות בעדויות המתלונן בתיק. עוד טוען המבקש, כי יש להקל בעונשו ולבטל כליל את המאסר שהושת עליו, בעקבות זיכויו מהאישום השני.
3.
דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות אשר נתנו את דעתן לטענות הצדדים, ואין מקום ללבנן פעם נוספת בפני ערכאה שלישית. ערעור בגלגול שני יוחד למקרים חריגים אשר מעוררים שאלות בעלות השלכות כלליות, ולא כזה הוא המקרה שבפני (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). יתר על כן, השגותיו של המבקש כנגד הרשעתו, מופנות כולן כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו בידי הערכאה הדיונית. כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים מסוג זה (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 255, ע"פ 277/76 בוגנים נ' מדינת ישראל , פ"ד לא(1) 561), ומקל וחומר שאין מקום לעשות זאת בערכאת ערעור שנייה.
באשר לטענותיו של המבקש כנגד גזר-הדין – כל שאוכל לומר הוא כי על דרך הכלל חומרת העונש לבדה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646), ואף שלהלכה זו נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ב באייר התשס"ז (30.04.07).
ש ו פ ט