פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון
רע"פ
3630/03
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
בשארה חאתם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 7.4.03 בע.פ. 3154/03 שניתן על ידי
כבוד השופט א' שיף
בשם המבקש: עו"ד מועין
עזאם
בשם המשיבה: עו"ד מיכאל
קרשן
החלטה
1.המבקש הורשע בבית-משפט השלום לתעבורה בעכו (כבוד השופט מ' אלטר), בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה, לאחר שביום 22.8.00, נהג ברכב, ביישוב אבו סנאן, ללא ביטוח תקף וללא רישיון נהיגה תקף, בעת שהיה פסול מלנהוג, לפי שלושה גזרי-דין, שפורטו בכתב-האישום.
לנוכח הרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות דומות, ולנוכח קביעתו של בית-המשפט כי מדובר בעבריין מועד בתחום זה, נגזרו על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 4,000 ₪ וכן פסילת רישיון לתקופה של 50 חודשים, במצטבר לעונשי הפסילה התלויים ועומדים נגדו. בנוסף, הורה בית-המשפט על הפעלת עונש מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, שהיה תלוי ועומד נגד המבקש, מחציתו לריצוי בחופף ומחציתו לריצוי במצטבר, כך שבסך הכל על המבקש לרצות תקופת מאסר של 24 חודשים.
2.המבקש ערער על פסק-דינו של בית משפט השלום, בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה, ובערעורו העלה טענות הן באשר להכרעת-הדין המרשיעה והן באשר לחומרת העונש.
בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' שיף) סבר, כי קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט קמא, אשר היוו תשתית להרשעה, מבוססות ומנומקות כדבעי, ואין להתערב בהן. עם זאת, בהסכמת המדינה, קבע בית-המשפט כי לא היה מקום להרשיע את המבקש בעבירה של נהיגה ללא רישיון, שכן היא נבלעת בעבירה של נהיגה בזמן פסילה,בה הורשע המבקש. ערעורו של המבקש לעניין ההרשעה נדחה, איפוא, למעט באשר לעבירה של נהיגה ללא רישיון, ממנה זוכה המבקש. אשר לגזר-הדין, ציין בית-המשפט המחוזי, כי העונש ראוי וכי אין בזיכויו של המבקש מהעבירה של נהיגה ללא רישיון, כדי להשפיע על העונש שהטיל בית-המשפט קמא. לפיכך, דחה בית-המשפט המחוזי גם את הערעור על גזר-הדין.
3.מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.
בבקשה זו, שב המבקש ומעלה הן את טיעוניו נגד ההרשעה והן את טיעוניו לעניין חומרת עונשו. אשר לעונש, מוסיף המבקש וטוען, כי היה על בית-המשפט המחוזי להפחית מעונשו, לאחר שזיכה אותו מן העבירה של נהיגה ללא רישיון. המשיבה, מצידה, מתנגדת לבקשת רשות הערעור, על שני חלקיה.
4.אין מקום להתערב בקביעתו של בית-המשפט המחוזי, שראה לנכון לאמץ, ובצדק, את הממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, לעניין ההרשעה, והדברים יפים ביתר-שאת, ככל שמדובר בערכאה שלישית. על כן, נדחית בקשת רשות הערעור, ככל שהיא נוגעת להרשעתו של המבקש בעבירות שיוחסו לו.
אשר לטענות שהעלה המבקש לעניין חומרת העונש - בעניין זה ובעניין זה בלבד, תידון בקשת רשות הערעור בפני הרכב.
ניתנה היום, י"ח אייר, תשס"ג
(20.05.03).
ש
ו פ ט ת