פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"פ
3632/99
בפני:
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
המבקש:
נחמן גולדברג
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של
בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום
22.4.99 בע"פ 4361/98 שניתן
על-ידי
כבוד השופטים: ברלינר, בייזר
והמר
החלטה
המבקש הורשע בעבירה על סעיף 39(א) לחוק העזר לתל-אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון) התש"ם1980-. ההאשמה ייחסה לו חניית רכב בבעלותו, על המדרכה. שתי הערכאות הקודמות הרשיעו את המבקש בעבירה שיוחסה לו. על כך הבקשה שלפנינו.
השאלה אותה מעלה המבקש לדיון היא, האם יש מקום להחלת החזקה הקבועה בסעיף 27(ב) לפקודת התעבורה על חוק העזר. לפי אותה הוראה, נעברה עבירת תעבורה, רואים את בעל הרכב כאילו החנה את הרכב במקום שחנייתו אסורה. בעל הרכב יכול להפריך חזקה זו בדרכים הקבועות בסעיף.
הטענה היא, כי החזקה אינה פועלת בענייננו, מאחר והעבירה אינה עבירת תעבורה לפי פקודת התעבורה או התקנות שהותקנו על פיה, אלא מדובר בעבירה לפי חוק עזר.
בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי על פי כללי פרשנות ראויים, יש להחיל את החזקה שבסעיף 27(ב) לפקודה, על חוק העזר, שכן, פרשנות כזו מגשימה את תכלית החקיקה ואת הערכים והמדיניות שההוראה באה להשיג וליישם. בהיות חניה על מדרכה עבירה תעבורתית ובהיות תכלית פקודת התעבורה למנוע עבירות תנועה, ובהיות הפקודה וחוק העזר מיועדים לאותה תכלית, יש הדדיות בין השניים וניתן לאמץ חזקות מן החוק הכללי - הפקודה - לחוק המיוחד - חוק העזר (ראה ע"פ 968/95 בר-זוהר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"פ 203/95 מדינת ישראל נ' רות שילדקראוט (טרם פורסם).
בית המשפט המחוזי בערעור, אישר את פסק-דינו של בית משפט השלום והוסיף והפנה לפסיקה שיצאה מלפניו ברוח אותו פסק-דין.
מקובלים עלי קביעותיהן של שתי הערכאות על הנמקותיהן ולפיכך אין מקום ליתן רשות ערעור.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ז בתמוז תשנ"ט
(11.7.99).
ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99036320.
J02