רע"פ 3633/01 בני סיני נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 1.5.2001, בע"פ 71608/00 (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שטופמן), בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום, מיום 5.12.2000, בת.פ. 4669/99 (כבוד השופטת ד' רייך-שפירא).

1.המבקש הואשם בעבירות של התפרצות לדירת מגורים, גניבה, החזקה ושימוש בכרטיס אשראי ללא רשות הבעלים, היזק בזדון ובעבירות נוספות כפי שפורטו בכתבי האישום שהוגשו כנגדו ביום 8.6.99. המבקש הודה בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' רייך-שפירא) בביצוע עבירות אלה. הוא ביקש לצרף למשפטו תיקים אחרים שהיו תלויים ועומדים נגדו. המבקש הודה כי במהלך השנים 1998 - 1999 הוא ביצע כשבעים עבירות בשלושים ושש הזדמנויות שונות. בית המשפט קיבל לעיונו תסקירי מבחן משירות המבחן למבוגרים. מתסקירים אלה עלה כי המבקש מצוי בהליך גמילה מוצלח מסמים. לאור זאת עמדת שירות המבחן הייתה כי אין להטיל על המבקש עונש שיפגע בהמשך שיקומו. בית משפט השלום קבע כי לצד השיקול השיקומי קיימים שיקולים נוספים, ובהן הצורך בענישה ובהרתעה לאור היקף העבירות אותן ביצע המבקש. בסופו של יום גזר בית המשפט את עונשו של המבקש לשלושים ושישה חודשי מאסר מהן שמונה-עשר לריצוי בפועל, והיתר על תנאי. בית המשפט הפעיל את עונש המאסר המותנה, בן שמונה עשר החודשים, שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש, בגין עבירות קודמות שביצע, כך שחציו יופעל במצטבר וחציו בחופף לעונש שהוטל עליו. מכאן שנגזרו על המבקש עשרים ושבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל.

2.המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שטופמן). בית המשפט המחוזי עמד על היקף העבירות הגדול שהורשע בו המערער. הוא התייחס לעמדת שירות המבחן למבוגרים ולהליך הגמילה מסמים שעובר המבקש. בית המשפט המחוזי גם ייחס חשיבות לכך כי לפי אחד התסקירים שהוגש לו נטל המבקש לאחרונה סמים. בית המשפט עמד על כך כי בהליכים קודמים שהתנהלו בעניינו של המבקש כבר הובאו בחשבון לקולא, נסיבותיו האישיות. לאחר שבחן את מכלול השיקולים שלפניו הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט השלום.

3.בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש נטען כי מדיניות הענישה, כפי שבאה לידי ביטוי בגזר דינו של בית משפט השלום, משליכה על עניינם של מכורים רבים לסמים אשר קיבלו הזדמנות לשקם עצמם. מדיניות ענישה מעין זו מורידה לטמיון את מאמצי השיקום שלהם. מדיניות זו, לפי הטענה, מוצדק שתיבחן על-ידי בית משפט זה לאור השלכותיה הכלליות. בבקשתו מדגיש המבקש את מאמציו הגדולים בהליך השיקום, וטוען כי צריך היה להתחשב בהליך זה באופן משמעותי יותר לצורך גזירת עונשו. ביום 10.5.2001 ביקשתי את תגובת המשיבה לבקשה. ביום 14.5.2001 עיכבתי את ביצוע עונשו של המבקש. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור בנסיבות העניין.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה לה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי על מנת שתינתן רשות ערעור בפעם נוספת על המבקש להצביע על כך כי עניינו מעורר שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מגבולותיו של התיק הנדון (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 - 129). הנטל המוטל על המבקש בכגון אלה הוא אף גבוה יותר היות ו"הלכה היא מימים ימימה, כי 'על חומרת העונש אין נוהגים לתת רשות לערער בכלל כי בעניין עונש מספיקות שתי ערכאות די והותר'...רשות כזאת ניתנת רק במקרים חריגים ומיוחדים" (בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ראו גם רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

עניינו של המבקש אינו עומד בקריטריונים אלה. אין בידי לקבל את טענתו לפיה החלטות בתי המשפט קמא מעוררות שאלה של מדיניות ענישה כללית, הראויה לעיונו של בית משפט זה. בתי המשפט הדגישו כי לצד השיקול השיקומי קיימים, בנסיבות העניין , שיקולים חשובים אחרים. המבקש הורשע במספר עבירות ניכר ביותר. מדובר בהצטברות של עבירות המצדיקה הטלת עונש מאסר משמעותי. נקבע כי בעניינו של המבקש על השיקול השיקומי לסגת. קביעה זו אינה קביעה עקרונית כללית אלא היא קביעה התפורה על פי מידותיו של המבקש. משכך, לא הצביע המבקש על שאלה כללית מסוג זה המצדיקה את בחינת עניינו בפעם השלישית בבית משפט זה.

5.לאור כל אלה בקשתו של המבקש למתן רשות ערעור בעניינו נדחית. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו בתאריך 30.9.2001 עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב. הערבויות הקיימות ישמשו להבטחת התייצבותו של המבקש לריצוי המאסר. צו עיכוב היציאה מן הארץ יישאר בעינו.