פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3640/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
בנימין רונאי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת, בע"פ 1154/-7, מיום 1.4.08, שניתן על ידי כבוד
השופטים: ז' הווארי, ש' אטרש, א' הלמן
בשם המבקש:
עו"ד שלמה אלכביר
החלטה
בית-משפט השלום בצפת איחד את הדיון בשני כתבי-אישום שהוגשו נגד המבקש, ובעקבות הודאתו הרשיעו בעבירות של התפרצות. בעקבות כך, נדון המבקש ל-14 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את מתלוננים בסכום של 6,000 ש"ח.
בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש כנגד גזר-הדין, חרף המלצתו של שירות-המבחן לשלב את המבקש בתוכנית שיקומית.
המבקש עותר לקבל רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, הואיל ולהשקפתו הוא מתעלם מהתסקיר החיובי שהוגש בעניינו. עוד מוסיף המבקש, כי שליחתו אל מאחורי סורג ובריח תוריד לטמיון את הישגיו בתחום השיקומי.
דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ניתנת במשורה, באשר היא יוחדה לאותם מקרים בהם נקבע חידוש בהלכה או המעוררים שאלות עקרוניות להן עשויה להיות השפעה על מתדיינים נוספים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . לא כזה הוא המקרה שבפני, באשר הוא עוסק בעניינו הפרטני של המבקש, ובו בלבד. יתרה מכך, ההלכה הנוהגת היא שחומרת העונש לבדה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 1174/97
רפאל נ' מדינת ישראל ; רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה ). אכן, בית-המשפט מצווה לתת את דעתו להמלצותיו של שירות-המבחן, אולם הוא אינו מצווה לאמצן, הואיל ומטבען הן מתבססות רק על אחדים מבין השיקולים עליהם מצווה בית המשפט לתת את דעתו בבואו לגזור את עונשו על נאשם. כך או כך, נוכח מספרן וחומרתן של העבירות אותן ביצע המבקש, סבורני כי בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין כל השיקולים הצריכים לעניין, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.
ניתנה היום, כ"ב בניסן התשס"ח (27.04.08).
ש ו פ ט