פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3646/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
חיים חוטה
נ ג ד
המשיבה
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב,
בע"פ 71637//07, מיום 19.3.08, שניתן על ידי כבוד השופט לנדרמן מוקי
בשם המבקש:
בעצמי
החלטה
1.
בית-משפט השלום בתל-אביב איחד את הדיון במספר כתבי-אישום שהוגשו נגד המבקש, ובעקבות הודאתו הרשיעו במספר רב של עבירות של שיבוש מהלכי חקירה וכן בהפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר – עבירות לפי סעיפים 244, 287 ו-275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נקבע, כי במספר רב של הזדמנויות הציג עצמו המבקש בפני גורמי המשטרה כבעלים וכמפעיל של מקומות המשמשים להימורים, וזאת במטרה להסוות את זהותם של הבעלים והמפעילים האמיתיים. בית-משפט השלום עמד על נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, ובכללן מאבקו לגמילה מסמים, חובותיו הכספיים הגדולים, היותו מטופל בילדים ותומך בבתו המגדלת את בנה, וכן התמכרותו להימורים. נוכח כל אלו, נגזרו למבקש חמישה חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות-שירות, מאסר על-תנאי בן שנתיים, והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מביצוען של עבירות דומות.
2.
בית-המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה כנגד קולת העונש, העמיד את המאסר בפועל על עשרה חודשים, וחייב את המבקש לשלם קנס בסך 15,000 ש"ח.
3.
עתה עותר המבקש לקבל רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, תוך שהוא מדגיש, בין היתר, את אלה: העונש לוקה בחומרה יתרה; מעורבותו בהפעלתם של עסקי ההימורים היתה שולית, והיא נכפתה עליו בידי אחרים; מאז ביצוען של העבירות (בשנת 2003) חלף זמן רב; במהלך משפטו לא שב המבקש לעסוק בפלילים, אדרבא, הוא נגמל משימוש בסמים וכן נגמל מהתמכרותו להימורים; מצבו הכלכלי והמשפחתי קשה, וכליאתו עלולה להמיט אסון על ניסיונו לשקם את חייו-שלו וחייהם של בני-משפחתו.
4.
כידוע, רשות לקיומו של ערעור שני יוחדה למקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית או חידוש בהלכה להם עשויות להיות השלכות על מתדיינים רבים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה. יתרה מכך, נפסק לא אחת כי חומרת העונש לבדה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער ( רע"פ 149/88
טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה , לא פורסם; רע"פ 1174/97
רפאלי נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (1) 646; 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל , לא פורסם)), וגם מהלכה זו לא מצאתי מקום לסטות בנסיבותיו של המבקש. יתרה מכך, אף טענות המבקש לגופן אינן מקימות עילה להיעתר לבקשתו. חרף סברתו כי העונש שנגזר לו הוא "חריג וקיצוני ביותר בחומרתו", העונש הקבוע בחוק בצידה של עבירת שיבוש מהלכי משפט הוא שלוש שנות מאסר. משהורשע המבקש בעשרים עבירות מסוג זה ובעבירות נוספות לצידן, ונגזרו לו עשרה חודשי מאסר וקנס כספי בלבד, אין לומר כי מוצה עמו הדין. זאת, בפרט נוכח העובדה כי הרקע לביצוע העבירות היה מעורבותו של המבקש בעסקי ההימורים, לגביהם חזר וקבע בית-משפט זה כי:
"כוונת המחוקק, כפי שהיא עולה ברורות מטיב החוק ולשונו, היא להילחם, בדרך הטלת דיני העונשין, בנגע של הגרלות והימורים – הוא הנגע של זכייה בכסף או בשווה – כסף שלא ביגיע כפיים או בתמורה סבירה אחרת, כי אם במזל הגורל" (בג"צ 131/65 סביצקי נ' שר האוצר , פ"ד יט(2) 369, 376 (1965)).
נוכח האמור, ולאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והמסמכים אשר צורפו לה, לא מצאתי כי הוכח קיומה של עילה לליבון עניינו של המבקש בשלישית.
הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.
ניתנה היום, כ"ב בניסן התשס"ח (27.04.08).
ש ו פ ט