רע"פ 3647/04 יהונתן מזרחי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.3.04 (השופטים י' הכט, מ' רביד וא' אפעל-גבאי) אשר דחה את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום מיום 10.2.04 (השופטת ש' דותן).

המבקש הורשע על-פי הודאתו בשתי עבירות של החזקת סם לשימוש עצמי ובעבירה של איומים. בית משפט השלום גזר עליו עונש של 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, וכן הטיל עליו התחייבות כספית על סך 2,000 ₪ שלא יעבור כל עבירה על-פי אותה פקודה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בנימוק שאיננו חורג מן המקובל בגין עבירות מסוגן של אלו אותן עבר המבקש.

בבקשתו טוען המבקש, שאינו מיוצג, הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש. על-פי הנטען, אילו ידע כי אורך התנאי יהיה 3 שנים, ספק אם היה מסרב להצעת שופטת בית משפט השלום להשית עליו עונש של עבודות שירות. עוד ציין המבקש כי הפסיק לצרוך סמים, כי הוא עוסק בספורט וכי השתלב בעבודה בחברת מחשבים ואף עובד באבטחה.

לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובפסקי הדין של שתי הערכאות שדנו בעניינו, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי בית משפט זה לא יתן רשות ערעור אלא בענין המעלה שאלה עקרונית בעלת השפעה כללית. חומרת העונש אף היא אינה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור. רשות ערעור שני על מידת העונש תינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם העונש שהושת על המבקש הנו בלתי סביר באופן קיצוני. עניינו של המבקש איננו נופל לגדר אותם מקרים חריגים ולפיכך דין בקשתו להידחות. מכל מקום, לגופו של ענין, העונש שהושת על המבקש הינו סביר ומאזן בין חומרת העבירות בהן הורשע לבין הרצון לחזק את ידיו בהליך השיקום בו החל. בית משפט השלום, אשר גזר את עונשו של המבקש, נתן דעתו לכך שהמבקש חדל משימוש בסמים כבר ביולי 2003, התקבל לעבודה בחברת מחשבים ובאופן כללי ממלא הוא את חייו בתכנים חיוביים. כן התחשב בית משפט השלום בתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של המבקש אשר המליץ על הטלת עונש מרתיע בלבד. 3 חודשי מאסר על תנאי, אף אם התנאי נמשך על-פני 3 שנים, הנם עונש שיש בו כדי להרתיע מפני ביצוע עבירות דומות, אך אין הוא מעמיס על המבקש נטל שלא יוכל לעמוד בו.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.