פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"פ
366/98
בפני:
כבוד השופט
א' גולדברג
המבקש
:
משה גולדשטיין
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו
בע.פ
.
1120/97, 1225/97
בשם
המבקש:
עו"ד
דניאל
ר
זומוב
החלטה
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעור המבקש על חומרת העונש.
המבקש הורשע על סמך הודייתו בעבירות מס, לפיהן השמיט במשך כארבע שנים הכנסות שערכן הכולל עולה על מיליון ש"ח. המבקש שיתף פעולה עם חוקריו, ופרע את חובו לרשויות המס. בית המשפט השלום הטיל עליו עונש של 40 חודשי מאסר, מהם 15 בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, הוטל עליו קנס בשיעור 150,000 ש"ח. המבקש הגיש ערעור לבית במשפט המחוזי על חומרת העונש, וערעורו נדחה. מכאן הבקשה ליתן
רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
לטענת המבקש יש להקל בעונשו, כך שיהא בידו לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות. הקלה זו מתחייבת, לטענתו, מחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ממתן משקל לעובדה ששיתף פעולה עם חוקריו ופרע את חובו לרשויות המס, וכן מעקרון השוויון. את הטענה האחרונה תמך בפסקי דין שניתנו בבית המשפט השלום בהם הוטל על נישומים שסרחו עונש מאסר שרוצה בעבודות שירות.
הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו נוהג ליתן רשות ערעור שעה שהערעור המבוקש עוסק אך ורק בחומרת העונש שנגזר. וכך נאמר:
"הלכה היא מימים ימימה, כי 'על חומרת העונש אין נוהגים לתת רשות לערער בכלל כי בעניין עונש מספיקות שתי ערכאות די והותר'...רשות כזאת ניתנת רק במקרים חריגים ומיוחדים והמקרה דנן אינו כזה." (בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל לא פורסם).
(וראה גם: רע"פ 142/88 אטיאס
נ' מדינת ישראל, לא פורסם; רע"פ 4809/90 צור נ' מדינת ישראל, לא פורסם; רע"פ 1459/91 טולדנו נ' מדינת ישראל, לא פורסם ורע"פ
7175/96 שטרית נ' מדינת ישראל, לא פורסם).
בבקשה זו לא נמצאו נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות ערעור בשאלת העונש. בית משפט זה נהג לגזור עונשי מאסר בפועל על עברייני מס לפני חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק היסוד אינו מצדיק סטייה ממדיניות ענישה זו ( בענין זה ראה בר"ע 1776/94 דוד עובדיה נ' מדינת ישראל, שטרם פורסם; ורע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל, שטרם פורסם). המבקש עבר עבירות מס חמורות בהיקפן (למעלה ממיליון ש"ח) ובמשכן (כארבע שנים). בכך נבדלות נסיבות מקרה זה ממרבית פסקי הדין אליהם הפנה המבקש. שתי הערכאות שדנו בענין שקלו את השיקולים הנוגעים לעונש, לרבות פרעון החוב לרשויות המס ושיתוף הפעולה של המבקש עם חוקריו.
מכאן כי המבקש לא הצביע על טעמים מיוחדים, המצדיקים מתן רשות לערער על חומרת העונש, והבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"א בטבת תשנ"ח (19.1.98).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98003660.
D01