רע"פ 3660/16 אדוניה אגנייהו נ. התובע הצבאי הראשי

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים מיום 4.5.2016, שקיבל חלקית את ערעורו של המשיב והחמיר בעונש המאסר בפועל שהושת על המבקש בגין ביצוע עבירה שעניינה העדר משירות שלא ברשות. בבקשה נתבקש גם עיכוב ביצוע עונש המאסר.

2.

המבקש, הנמנה על מערך המילואים ומשרת בו כנהג משא, זומן בקריאה חריגה (צו 8) במהלך ימי הלחימה ב"צוק איתן" לשירות מילואים בן שנים עשר ימים. המבקש לא התייצב לשירות על פי הצו, הוכרז כעריק, והתייצב רק כעבור כ-623 ימים. באמרה שנגבתה ממנו עם סיום היעדרותו, טען המבקש כי לא התייצב בשל בעיה רפואית בברכו.

3.

ביום 24.4.2016 הורשע המבקש על פי הודאתו בבית הדין הצבאי המחוזי, בעבירה של העדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. באותו יום גם נגזר דינו של המבקש. בית הדין המחוזי קבע למבקש מתחם ענישה הנע בין 20 ל-50 ימי מאסר בפועל. בתוך מתחם זה מצא בית הדין להטיל על המבקש עונש המצוי ברף הנמוך, זאת בשים לב למצבו הכלכלי הרעוע, לעובדה כי המבקש שירת בעבר שירות מילואים פעיל ללא היעדרויות, ולהצהרותיו בדבר כוונתו להמשיך ולשרת. בסופו של יום הושת על המבקש עונש של 20 ימי מאסר בפועל, 3 חודשי מאסר מותנים, קנס בסך של 250 ש"ח והורדה לדרגת טוראי.

4.

המשיב ערער על גזר הדין – ועתר להחמרה ממשית בעונש המאסר בפועל ובשיעור הקנס שהושתו על המבקש. בפסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים מיום 4.5.2016 נקבע כי התוצאה העונשית שגזרה הערכאה הראשונה אינה מבטאת את חומרת מעשיו של המבקש בשל היעדרותו בעת לחימה. בשל כך, קיבל בית הדין הצבאי לערעורים את הערעור באופן חלקי והחמיר את עונש המאסר בפועל ל-30 ימים. נקבע כי המבקש יתייצב לריצוי יתרת מאסרו (10 ימים) כבר ביום 8.5.2016 (יצוין כי המבקש כבר סיים לרצות את מאסרו הקודם, ושוחרר). מכאן בקשת רשות הערעור ובקשת עיכוב ביצוע עונש המאסר שלפניי.

5.

המבקש טען כי נסיבות ביצוע העבירה, כמו גם נסיבותיו האישיות – ובכללן עלייתו ארצה מאתיופיה, שירותו הסדיר המלא, שירות המילואים הפעיל שביצע, יחד עם מצבו הכלכלי הרעוע – מצדיקות את התערבות בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים. לשיטתו, הלכה פסוקה היא כי רק בנסיבות מיוחדות תחמיר ערכאת ערעור במאסר, שעה שהדבר כרוך בהשבת עבריין למאסר ממנו כבר שוחרר. המבקש טען כי השבתו למאסר עלולה להוביל לפיטוריו, ובכך לפגוע בו ובמשפחתו.

6.

דין הבקשה להידחות. כפי שציין המבקש, עניינו אינו מעורר כל שאלה משפטית המצדיקה דיון בערכאה שלישית. הבקשה סבה אך על חומרת העונש, והיא מבוססת על טיעונים במישור שיקולי הצדק. ואולם, כפי שנקבע בפסיקה "החמרה בעונש בערכאת הערעור, אינה מהווה, כשלעצמה, עילה למתן רשות ערעור ב' גלגול שלישי ', ועל המבקש להצביע על סטייה קיצונית, שחלה בעניינו, ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים" (רע"פ 501/16 פישמן נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (24.1.2016)). על סטייה כזו לא הצביע המבקש. לכך מתווספת העובדה כי ככלל, "בית משפט זה אינו נוהג להתערב בשאלות הנוגעות לחומרת העונש. במיוחד כך במסגרת 'גלגול שלישי'" (רע"פ 4261/04 פארין נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (6.12.2014)); אמנם, אין המדובר בכלל אי-התערבות חלוט, אך המקרה שלפניי אינו נמנה על המקרים החריגים שיצדיקו התערבות כאמור. המבקש ביצע עבירה שאין חולק על חומרתה. עונש המאסר שנגזר עליו בבית הדין הצבאי לערעורים (30 ימים) מצוי בחלק התחתון של מתחם הענישה שקבעה הערכאה הראשונה (50-20 ימי מאסר), על אף ההחמרה בו. לא זו אף זו, תקופת המאסר שאליה ישוב המבקש (10 ימים) קצרה היא. בנסיבות אלה, לא ראיתי לתת רשות ערעור.

7.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית לגופה, וממילא נדחית גם בקשת עיכוב ביצוע העונש.