רע"פ 3684/11נדאל ג'ריס דוקמאק נ. מדינת ישראל

א.

המבקש הורשע ביום 22.11.09 על פי הודאתו בתקיפת אשתו באופן שגרם לה חבלה של ממש. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן בו הודה (ת"פ 2475/09), אסף המבקש את אשתו מהמספרה ביום 13.5.09, ולאחר שאמרה לו כי איחר, קילל אותה והכה אותה; משביקשה לעזוב את הרכב, נעל את הרכב כשהיא בתוכו והמשיך להכות אותה בחזה ופניה. ביום 10.10.10 גזר עליו בית משפט השלום בירושלים (השופט הבכיר שמעוני) שמונה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי. זאת, בשים לב לחומרת העבירה ולכך ששירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו, ומשלא העביר המבקש אישור רפואי לממונה על עבודות שירות כדי שתיבדק התאמתו לעבודות שירות. בית המשפט קבע, כי עונש של מאסר על תנאי בלבד לו עתר המבקש, אין בו כדי להלום את חומרת העבירה.

ב.

ביום 24.11.10 הגיש עו"ד זאיד, בא כוחו של המבקש אשר החליף את בא הכוח שייצג אותו בבית משפט השלום, הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין; הבקשה כללה גם בקשה להארכת מועד להגשת נימוקי הערעור (ע"פ 45833-11-10). בהחלטת בית המשפט מיום 28.11.10 (סגן הנשיאה סגל) נקבע, כי נימוקי הערעור המפורטים יוגשו עד ליום 28.2.11, והדיון בערעור יתקיים ביום 7.3.11. ביום 2.3.11, יומיים לאחר המועד שנקבע להגשת נימוקי הערעור, ביקש בא כוח המבקש לדחות את מועד הגשת נימוקי הערעור ואת מועד הדיון, עקב מחלות קשות אשר פקדו את קרובי משפחתו. הבקשה התקבלה ונקבע, כי נימוקי הערעור יוגשו עד ליום 9.3.11, וכי הדיון בערעור ישמע ביום 23.3.11.

ג.

משלא הוגשו נימוקי הערעור, קבע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה סגל), ביום 17.3.11, כי אם לא יוגשו נימוקי ערעור עד ליום 21.3.11 ובצידם בקשה להארכת מועד המסבירה את פשר האיחור, יימחק הערעור. ביום 22.3.11 ומבלי שנדרש להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.3.11, ביקש בא כוח המבקש פעם נוספת לדחות את הגשת נימוקי הערעור. באותו יום הפנה בית המשפט את בא כוח המבקש להחלטה הקודמת מיום 17.3.11 "המדברת בעד עצמה". ביום 23.3.11, ומבלי שנדרש להחלטותיו הקודמות של בית המשפט המחוזי, עתר בא כוח המבקש לדחות את הדיון (שבוטל למעשה בהחלטות קודמות), שכן לא חש בטוב (הגיש תעודה רפואית). ביום 27.3.11 הבהיר בית המשפט, כי אין טעם לבקשה, שכן בהתאם להחלטות הקודמות נמחק הערעור. ביום 27.4.11 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לביטול מחיקת הערעור בציינו, כי חרף הנסיבות האישיות של בא כוח המבקש, כפי שתוארו בבקשותיו, הוא לא עמד בהחלטות הקודמות של בית המשפט, ואף הגיש את הבקשה לביטול המחיקה כחודש לאחר מחיקת הערעור וללא תגובת המשיבה. על כן נדחתה הבקשה. כלפי החלטה זו מוגשת הבקשה שבפנינו.

ד.

בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי עת התעלם מנסיבותיו האישיות הקשות של בא כוח המבקש, אשר הובילו לכך שלא עלה בידו להכין את נימוקי הערעור בזמן. כן נטען, כי שלילת זכות הערעור מ המבקש עצמו - יש בה כדי לפגוע בזכויותיו החוקתיות, בניגוד להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. הנסיבות שתוארו הן חולי במשפחה (דוד ודודה של עו"ד זיאד) והוגשו תעודות רפואיות מספטמבר-אוקטובר 2010 בעניינם.

ה.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא, כי רשות ערעור תישקל אך במקרים המעלים עניין משפטי או ציבורי החורג מנסיבותיהם האישיות של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 3204/09 זוביידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מקרה זה – שעניינו בשאלה האם בנסיבות הקונקרטיות יש לבטל את מחיקת הערעור - אינו בא בגדרם של אלה. אכן, עם כל היחס הראוי לנסיבות הרפואיות של קרובי משפחתו של בא כוח המבקש, הוא לא הותיר לבית המשפט אפשרות פעולה אחרת: לאחר חודשים אחדים בהם לא עלה בידיו לכתוב את נימוקי הערעור, והם החודשים שלאחר התיעוד הרפואי בו מדובר, חזר ועתר לדחיה נוספת בהגשת נימוקי הערעור, וזאת רק לאחר שפקע שוב ושוב מועד הגשתם. יתרה מכך, את בקשותיו מיום 22.3.11 ומיום 23.3.11 הגיש כשהוא מתעלם מהחלטותיו של בית המשפט קמא לפיהן הערעור נמחק. לא היה איפוא מנוס מן החלטות שנתקבלו.

ו.

לכך מתווסף הנתון הכרוך בנימוקי הערעור עצמם; עיקר עתירתו של המבקש היא חזרה מהודייתו בביצוע העבירה, בהתאם לסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב- 1982, לפיו "הודה הנאשם בעובדה... רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". ואולם בבקשה שלפנינו, מלבד ציון כי הודאת המבקש ניתנה ללא הסכמתו החופשית ונמסרה מפי בא כוחו בלבד, אין ביסוס לטענת החזרה מהודיה, לא כל שכן טעמים חריגים הנדרשים כאשר עסקינן בחזרה מההודיה לאחר מתן גזר הדין . בלא להאריך דברים אציין, כי בית משפט זה עמד לא פעם על כך שהיעתרות לחזרה מהודיה שמורה "למצבים חריגים, כגון מקום בו נפל פגם בהודיה מבחינת רצונו החופשי של הנאשם, או כאשר חל ליקוי בהבנתו את משמעותו המלאה של הודאתו. ניתן גם משקל למועד הגשת הבקשה " (ע"פ 4988/07 רחמינוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופטת פרוקצ'יה). ודוק, כאשר הבקשה מוגשת, כבענייננו, לאחר שנגזר דינו של הנאשם, היא תישקל בעין זהירה עד מאוד נוכח החשש המובן שאינה מוגשת בתום לב, אלא מפאת אי נחת מן העונש (וראו לעניין זה למשל ע"פ 10518/06 מירון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כאמור, בקשה זו אינה מעלה נסיבות מיוחדות הדרושות לשם חזרה מההודיה לאחר גזר הדין. יצוין ויוטעם, כי הן בעת ההודיה והן בטיעונים לעונש היה הנאשם מיוצג, נכח בעצמו בדיונים כדין, ובאולם היה מתורגמן, כמתועד בפרוטוקול. אשר לעונש, כמעט למותר לציין כי בשים לב לעבירה בה הורשע המבקש ולנסיבות ביצועה, אין בו חומרה מוגזמת, מה גם שהמבקש לא שיתף פעולה עם הממונה על עבודות שירות כפי שנתבקש. צר רק כי בנסיבות טוחנות טחנות המשפט לאט מדי,וחלפו שנתיים מאז ביצוע העבירה.

ז.

מהטעמים האמורים, איני נעתר לבקשה.