רע"פ 3688/05 עדי ארז נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ע' קפלן-הגלר ) מיום 30.3.05, אשר דחה את הערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (סגנית הנשיא א' וישקין ) מיום 20.9.04.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין עבירות של אי מתן זכות קדימה ביציאה מדרך עפר, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, נהיגה בקלות ראש, גרימת תאונה וגרימת חבלה של ממש. על פי כתב האישום, המבקש פנה ימינה בצאתו מדרך עפר לכביש מבלי לשים לבו לדרך וחסם דרכו של רכב אחר שנסע בכביש (להלן: הרכב המעורב ). כתוצאה מכך התנגשו שני כלי הרכב וחלק מנוסעיהם נחבלו. נוסעת ברכבו של המבקש אף נפצעה קשות וסבלה משבר בגולגולת ומשבר בארובת העין.

בית המשפט לתעבורה זיכה את המבקש מחמת הספק מן העבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול אך הרשיעו ביתר העבירות המיוחסות לו. לאחר שבחן את ממצאי הבוחן המשטרתי ואת עדויות המבקש ונהג הרכב המעורב קבע בית המשפט כי רכבו של המבקש אכן יצר חסימה בנתיב התקדמותו של הרכב המעורב, אשר היה זכאי לזכות קדימה. בגזר דינו הדגיש בית המשפט לתעבורה כי רמת רשלנותו של המבקש הייתה גבוהה והתחשב בתוצאותיה הקשות של התאונה ובהרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות תעבורה. בית המשפט לתעבורה הוסיף כי אין בנסיבותיו האישיות של המבקש, ובכלל זה בשיקול של מניעת פגיעה בפרנסתו, כדי להפחית מחומרת התנהגותו. על רקע זה גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש עונש של פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 18 חודשים, עונש של פסילה על-תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים וכן קנס בסך של 1,000 ₪. לנוכח רמת רשלנות המבקש וחומרת תוצאות התאונה לא מצא בית המשפט לתעבורה מקום להיעתר לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע גזר הדין.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין לאחר שסמך ידיו על קביעתו של בית המשפט לתעבורה כי רכבו של המבקש יצר חסימה בנתיב התקדמותו של הרכב המעורב ודחה את טענת המבקש לפיה נהג הרכב המעורב הוא האחראי לתאונה מאחר שפגע בו מאחור. בית המשפט המחוזי דחה גם את ערעור המבקש על גזר הדין בהתייחסו לחומרת רשלנותו של המבקש, להרשעותיו הקודמות ולתוצאותיה הקשות של התאונה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

בבקשת רשות הערעור שב בא-כוח המבקש ותולה את האשם לקרות התאונה ברשלנותו של נהג הרכב המעורב. לטענתו, המבקש יצא מדרך העפר רק לאחר שהאט מהירות נסיעתו עד כדי עצירה ווידא כי השטח פנוי מכלי רכב. רק לאחר שסיים המבקש את הפנייה, פגע בו מאחור הרכב המעורב, אשר נסע במהירות גבוהה ביותר ולא הצליח להאט ולעצור כנדרש. עוד טוען בא-כוח המבקש כי הערכאות הקודמות בחרו להחמיר בעונשו של מרשו יתר על המידה, בהתחשב בהיותו נהג ותיק ומקצועי ובעברו הנורמטיבי. לצד בקשת רשות הערעור הגיש בא-כוח המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור שבפניי ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. טענותיו של בא-כוח המבקש אינן מעוררת שאלה חוקתית או משפטית מיוחדת אשר תצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. ככל שמופנות טענות בא-כוח המבקש נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתעבורה, הרי שאלה נבחנו כבר על ידי בית המשפט המחוזי, אשר לא מצא כל טעות בפסק דינו המפורט והמנומק של בית המשפט לתעבורה. ככל שמכוונות טענות בא-כוח המבקש נגד גזר הדין, ההלכה הפסוקה היא כי רשות ערעור לא תינתן בבקשה שעניינה הוא חומרת העונש, אלא בנסיבות חריגות ביותר. בענייננו, טעמי שתי הערכאות הקודמות, אשר הביאו בחשבון את מידת רשלנותו של המבקש, את חומרת התאונה לה גרם ואת העובדה שלנוכח הרשעותיו הקודמות בעבירות תעבורה אין מדובר במעידה חד פעמית מצידו, מבוססים היטב.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור ובקשת עיכוב הביצוע שבצידה נדחות.