רע"פ 3688/98 אשכר יוסף נ. מדינת ישראל

1.נגד המבקש וחמישה אחרים הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בתל-אביב - יפו בגין זיוף שטרי כסף, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת שטרי כסף מזויפים וניפוק שטרי כסף מזויפים, עבירות לפי סעיפים 462(1) + 26(1), 499(1) + 462(1), 462(2) ו - 462(1) לחוק העונשין תשל"ז1977-. בכתב האישום המקורי הואשם נאשם נוסף (שביעי), שהורשע על פי הודאתו בשלב מוקדם של הדיון. מטעמי חסיון הופרד משפטו של המבקש בשלב פרשת ההגנה ממשפטם של האחרים, ואוחד מחדש בשלב מתן הכרעת הדין. בית משפט השלום הרשיע את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וגזר עליו 50 חודשי מאסר בפועל ו - 24 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה בה הורשע תוך 3 שנים מיום שחרורו (ת.פ. 5028/95). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש במלואו (ע"פ 273/98). מכאן הבקשה לרשות לערער שלפני.

2.לעניין ההרשעה טוען המבקש שתי טענות: האחת מתייחסת לקבילותן של קלטות שהושגו בהאזנת סתר, ואילו האחרת עניינה חקירתו החוזרת של עד המדינה, במהלכה סתר העד את דבריו בחקירה הנגדית, אשר היה בהם כדי לאשר את גרסתו של המבקש, ושב ואימץ את גרסתו שנמסרה בחקירה הראשית. לחלופין טוען המבקש שהעונש שהושת עליו היה חמור מדי, בהתחשב במעמדו כסוכן משטרתי בעבר ובמהלך התקופה נשוא האישום, ובהתחשב בעונש שהושת על הנאשמים האחרים באותו התיק.

3.להלן השתלשלות העניינים בפרשת האזנת הסתר: ביום 18.4.95 פנתה המשטרה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה למתן היתר להאזנה לטלפון מספר 08-257176 ע"ש אבו-לבן המותקן בביתו ברחוב יונה הנביא 13 רמלה, וזאת לאור מידע בקשר להתארגנות בין הנ"ל לבין שותפים, באשר לזיוף מט"ח. שופט בית המשפט המחוזי (כב' השופט פלפל) התיר באותו היום את ההאזנה המבוקשת. משניסתה המשטרה לבצע את ההאזנה התברר, כי מספר הטלפון של אשרף אבו לבן הוחלף. על כן פנה סנ"צ זיו חסיד למחרת היום, ביום 19.4.95, לכב' השופט פלפל בשיחת טלפון, וביקש ממנו לתקן את מספר הטלפון המופיע בצו. כב' השופט אישר בעל-פה את התיקון. סנ"צ חסיד ערך מזכר ובו תאר את השתלשלות העניינים הנ"ל. כעולה מן המזכר ומן הפרוטוקול, נערך המזכר ביום 19.4.95, ולא ביום 16.7.95 כנטען על ידי המבקש. ביום 16.7.95 רשם השופט המלומד על גבי הצו: "אני מאשר כי ב - 19/4/95 אשרתי לסנ"צ זיו להפעיל האזנה למספר הטלפון שהוחלף והוא 08-223560 שהוא הטלפון החדש של המבוקש". המבקש לא טען טענה כלשהי באשר לקבילות הקלטות והתמלילים בשום שלב בדיון בבית משפט השלום, וטענה זו הועלתה על ידו לראשונה בבית המשפט המחוזי. על פי הטענה, לא ניתן היה להכשיר את האזנת הסתר באמצעות תיקון הצו לאחר ביצועה, ולא די היה באישורו הטלפוני של השופט המלומד של בית המשפט המחוזי על מנת להכשיר את ביצוע האזנת הסתר מראש.

4.דין הטענה להידחות. סעיף 6 לחוק האזנת סתר מסמיך את נשיא בית המשפט המחוזי להתיר בצו האזנת סתר אם שוכנע שהדבר דרוש לגילוי או לתפיסה של עבריינים שעברו עבירות מסוג פשע. ס"ק (ד) קובע: "בהיתר לפי סעיף זה יתוארו זהות האדם אשר האזנה לשיחותיו הותרה או זהות הקו או המתקן... ואשר האזנה אליהם הותרה ומקום השיחות או סוגן, הכל אם הם ידועים מראש;". צודקת המשיבה בטענתה כי על פי הסעיף, הנתונים "זהות הקו או המתקן" הינם חלופיים לנתון בדבר "זהות האדם" ולא מצטברים לו, ולפיכך ניתן להתיר האזנת סתר גם אם זהות המתקן אינה ידועה. מכאן, שאפילו לא היה נרשם מספר הטלפון כלל בבקשה שהופנתה לבית המשפט המחוזי, מוסמך היה השופט המלומד להתיר את האזנת הסתר האמורה. משהובאו לפני בית המשפט מלוא הנתונים הנדרשים לשם הפעלת שקול הדעת בבקשת ההיתר, לרבות שמו של האיש שלו מבקשת המשטרה להאזין, אין בהוספת הנתון הטכני השגוי בדבר מספר הטלפון כדי לפגום בתקפו של הצו. לפיכך אין צורך לדון בשאלה אם רישומו של מספר טלפון שגוי מהווה בנסיבות הללו "סטייה קלה מנוסחו של הטופס" במובן שנקבע למונח זה בע"פ 2286/91 מ"י נ' אילוז פ"ד מה (4) 289, או שלא מדובר בסטייה כלל; גם אין צורך לדון בשאר טענותיה של המשיבה לעניין זה.

5.טענותיו של המבקש לענין חקירתו החוזרת של עד המדינה אינן מסוג הטענות המצדיקות בדיקה חוזרת של הענין בגלגול שלישי. לפנים מן הדרוש: לדברי בית המשפט המחוזי, "נראה כי הנושא הזה כלל לא הועלה לפני בית המשפט קמא, (ו)חזקה על בית המשפט קמא כי במידה והסניגור דאז היה מבקש להציג שאלות הבהרה לעד - כי ביהמ"ש קמא היה נעתר לכך במסגרת סבירה. משלא פעל הסנגור דאז בדרך זו, הרי ערכאת הערעור לא תתערב בכך". די בדברים האמורים כדי לדחות את טענת המבקש בעניין זה גם לגופה.

6.שאלת העונש שהיה ראוי להטילו על המבקש אינה מהווה עילה לערעור שני אלא בנסיבות יוצאות דופן, שאינן מתקיימות במקרה זה.

אני דוחה, איפוא, את הבקשה על כל ראשיה.