פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3690/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
אליעזר שולדינר
נ ג ד
המשיבים:
1. משטרת ישראל
משיבים פורמלים:
2. עו"ד יואב מני
3. אביגדור ליברמן
4. מיכל ליברמן
5. איגור שניידר
6. לשכת עורכי הדין בישראל
בקשה לרשות לערור על החלטת בית
המשפט המחוזי בתל-אביב, בב"ש 90130/08, מיום 27.3.08, שניתנה על ידי כבוד
השופט שמואל ברוך
בשם המבקש:
עו"ד
אברהם לביא ; עו"ד אביגדור פלדמן
החלטה
בעניינו של חבר-הכנסת אביגדור ליברמן מתנהלת מזה תקופה ארוכה חקירה פלילית. בגדריה, תפסה המשטרה מסמכים רבים במשרדו של בא-כוחו, עורך-הדין יואב מני, הוא משיב 2 בבקשה זו. חלקם של המסמכים נוגע לשתי חברות, שהיו בבעלותו של חה"כ ליברמן, ואותן הוא מכר בשנת 2001 ליוסף שולדינר המנוח, אביו של המבקש בבקשה זו, שהיה אף הוא לקוחו של עורך-הדין מני. לחשדות נגד חה"כ ליברמן נגיעה גם לחברות אלו, ואולם לטענת המבקש, המסמכים שנתפסו אינם קשורים לחקירה המתנהלת, וכולם נוגעים לעניניו האישיים בלבד. משכך, לטענתו, הם מוגנים בחיסיון עורך-דין – לקוח ואין להתיר לגורמי החקירה לעיין בהם. טענה זו נדחתה בבית-משפט השלום, אשר בחן כל אחד מ-1,200 המסמכים שנתפסו, וקבע כי חלקם רלוונטי לחקירה ולפיכך אינו חוסה בצל החיסיון. ערר שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי נדחה, ומכאן הבקשה שבפני להתיר ערר שני.
הואיל ונהיר היטב לבאי-כוחו המלומדים של המבקש, כי בית-משפט זה לא ישים עצמו בנעליה של הערכאה הדיונית, ולא יתערב בממצאי-עובדה אליהם הגיעה לאחר בחינתם של המסמכים, הם מבקשים לעטות את בקשתם באצטלה כללית, המקיפה סוגיות אשר חורגות מענינו המסוים של שולחם, ולהן השלכה על ציבור רחב של מתדיינים. בראשן של אלו מצויה, כנטען, שאלת היקפו של החיסיון וביתר דיוק "האם יוסר החיסיון בכל מקרה שבו עורך הדין מואשם בפלילים ללא קשר לזיקת המסמך לחקירה" (פס' 2 להודעה המשלימה מטעם המבקש). סוגיה נוספת המועלית בבקשה נוגעת לשאלה כלום אין מתחייב מן הדין, כי כל החלטה של ערכאה לענין היקף החיסיון תתקבל רק לאחר שהערכאות "נועצו" בעורך-הדין המחזיק במסמכים. ולבסוף, נטען כי אין זה ברור כלל ועיקר מהו סדר הדין הרלוונטי לענין השגה על החלטות בענין החיסיון בפני ערכאה שלישית, לאמור – כלום מסורה למבקש זכות לערור לבית-משפט זה או שעליו ליטול רשות לכך.
בכל הטענות האלו אין ממש. באשר להיקף החיסיון, הרי כפי שכבר ציינתי, הערכאה הראשונה טרחה ובחנה כל אחד מן המסמכים הנוגעים בדבר, וברי משכך כי החיסיון לא הוסר באורח גורף אלא על בסיס קיומה של זיקה בין כל מסמך לחקירה המתנהלת. באשר להסתייעות בעורך-הדין הרלוונטי לצורך מיונם של המסמכים, הרי שכפי שמציינת המדינה בתשובתה, אף המבקש – כעולה מעתירתו – אינו אוחז בהשקפה כי חובה כזו חלה באורח קטגורי ובמנותק מן הנסיבות. במקרה דנן נתנה ערכאת הערר הראשונה, שלפתחה הונחה טענה זו בראשונה, את דעתה לשאלה זו ולסופה של בחינה היא קבעה מפורשות, כי בנסיבות המקרה שבפנינו לא הייתה כל רבותא בהסתייעות שכזו וניתן היה, כפי שאכן נעשה, להגיע להחלטה מושכלת גם בלעדיה. אף את הטענה הנוגעת לסדרי-הדין יש לדחות מכל וכל. ראשית, סוגיה זו הוכרעה בראשיתו של הליך זה, בהחלטתה של כבוד השופטת א' חיות מיום כ"ב בניסן התשס"ח (27.4.08). שנית, אין לה דבר וחצי דבר עם שאלות הליבה שחפצה הבקשה לעורר, ואת כרטיס הכניסה לערכאה השלישית אשר הללו לא מסרו בידי המבקש, ממילא אף היא לא תוכל לספק.
אשר על כן ומן הטעמים האמורים, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט"ז באב התשס"ח (17.08.08).
ש ו פ ט