רע"פ 3705/97 טביב דני נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל אביב יפו במעשי עבירה של שיבוש הליכי חקירה, מירמה והפרת אמונים ודינו נגזר. ערעורו של המבקש נדחה בבית המשפט המחוזי. לפני בקשת רשות לערער על פסק הדין.

2.השאלה שהיתה שנויה במחלוקת בין המדינה לבין ההגנה היתה אם אמנם התיר המבקש לאחת מיכל חגיז, שאינה שוטרת לנהוג במכונית משטרה כפי שנקבע בערכאות שקדמו לי, או דילמא נהג המבקש עצמו ברכב שעה שהתנגש בעגלה של מע"צ שנקרתה בדרכו. בפסקי הדין המפורטים שניתנו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי נקבע כממצא עובדתי על יסוד עדויותיהם של שני עדי ראייה וניתוח עדויות ההגנה שגירסת התביעה היא מבוססת, וכי המבקש שיבש הליכי חקירה וביצע מעשי מרמה. לענין זה טען הסניגור המלומד שמסכת הראיות שהובילה להרשעה לא היתה שלמה והמסקנה המפלילה לא היתה חד משמעית וכי אשמתו של המבקש לא הוכחה מעל לכל ספק סביר. עוד טען הסניגור שקיים חשש שעדי הראייה השלימו מה שראו מכח מה שהוגדר כ"השלמת פערים קוגנטיבית" וכי קיים חשש שבתי המשפט שקדמו לי נחפזו לקבוע מסקנה מרשיעה ש"כפתה על הראיות תבנית חשיבתית שהובילה למסקנה הידועה מראש".

3.לא מצאתי כל ממש בבקשה לרשות לערער. המקרה הנוכחי אינו שונה מכל מקרה אחר שבו נקבעו ממצאים עובדתיים על יסוד הראיות. ניתוחו של פרקליט המבקש הוא ניתוח פרטני של הראיות שאינו מעורר כל שאלה נורמטיבית המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי, ומקרא פסקי הדין המפורטים אינו מעורר סימני שאלה לגבי התוצאה המרשיעה.

לפיכך אני דוחה את הבקשה. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בעבודת שירות כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום ביום 13.7.97 בשעה 8.00 בבוקר.