החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 3705/98 סעב סלימאן נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על גזר דין שהושת על מורה נהיגה בגין מתן שוחד לבוחנים. נקבע כי הטענה לשוויון בענישה מול מקבלי השוחד אינה מצדיקה רשות ערעור, שכן עונש אחד הבוחנים נגזר בעסקת טיעון. בית המשפט סבר כי יש להחמיר עם נותני שוחד בעבירות אלה.

העובדות

המבקש, מורה נהיגה במקצועו, הורשע בנתינת שוחד לבוחנים במבחני נהיגה. נגזרו עליו 20 חודשי מאסר בפועל. הסניגור טען כי העונש חורג ממדיניות הענישה המקובלת והשווה לעונשי מקבלי השוחד.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לקבל את הטענה כי העונש שהושת על המבקש חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות שוחד של נותני שוחד לבוחנים?
  2. 2.האם יש הבדל בענישה בין נותני השוחד לבין מקבלי השוחד, ומהו שוויון העונשים הנדרש?

הלכות

  1. 1

    שוויון העונשים בין נותן השוחד למקבלי השוחד אינו מצדיק מתן רשות ערעור כאשר עונשו של אחד הבוחנים נגזר בגדר עסקת טיעון ובנסיבות אין הבדל רב בין הצדדים

    ״הן משום שעונשו של אחד הבוחנים נגזר בגדר עסקת טיעון, והן משום שבנסיבות הענין אין הבדל רב בין נותני״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    אסמכתאות שהובאו לא משקפות את רמת הענישה הראויה, והגיעה השעה להחמיר עם נותני שוחד בעבירות אלה

    ״אנו סבורים שהאסמכתאות שהובאו לפנינו אינן משקפות את רמת הענישה הראוייה, וכי הגיעה השעה להחמיר עם נותני השוחד״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • בוחנים
  • מורה נהיגה
  • מדיניות ענישה
  • עסקת טיעון
  • מאסר בפועל

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

רע"פ

3705/98

בפני:

כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד

השופט א' מצא

כבוד

השופטת ד' דורנר

המערער

:

סעב

סלימאן

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

בקשת

רשות ערעור על פסק דין

בית

המשפט המחוזי בחיפה מיום

4.6.98

בע"פ 652/98 שניתן על ידי

כבוד

השופטים לינדנשטראוס, הס,

ברלינר

תאריך הישיבה:

יז באב

תשנ"ח (9.8.98).

בשם

המערער

:

עו"ד טומס נדשי

בשם

המשיב

ה: עו"ד

שילה

החלטה

שתיים הן הטענות שראינו להתייחס אליהן בבקשה שלפנינו: האחת שהשופט ברלינר ציין בטעות שהמבקש (מורה נהיגה לפי מקצועו), הוא עובד ציבור, והאחר - שוויון העונשים בין המבקש לבין הבוחנים מקבלי השוחד.

נראה לנו שהאמירה הראשונה אינה אלא פליטת קולמוס, ואילו הטענה השניה אינה מצדיקה מתן רשות לערער, הן משום שעונשו של אחד הבוחנים נגזר בגדר עסקת טיעון, והן משום שבנסיבות הענין אין הבדל רב בין נותני השוחד לבין מקבליו.

עוד טען הסניגור המלומד שהעונש שהושת על מרשהו - 20 חדשי מאסר בפועל, חורג ממדיניות הענישה המקובלת. לענין זה הוא הביא לפנינו אסופת אסמכתאות שיש בה, לטענתו, כדי לתמוך בגישה זו. אנו סבורים שהאסמכתאות שהובאו לפנינו אינן משקפות את רמת הענישה הראוייה, וכי הגיעה השעה להחמיר עם נותני השוחד בעבירות הנדונות, כפי שהערכאות שלפנינו ראו לעשות.

הבקשה נדחית.

ניתן היום יז באב תשנ"ח (9.8.98).

המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

98037050.

B05

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 652/98

הלכות

  1. 1שוויון העונשים בין נותן השוחד למקבלי השוחד אינו מצדיק מתן רשות ערעור כאשר עונשו של אחד הבוחנים נגזר בגדר עסקת טיעון ובנסיבות אין הבדל רב בין הצדדים
  2. 2אסמכתאות שהובאו לא משקפות את רמת הענישה הראויה, והגיעה השעה להחמיר עם נותני שוחד בעבירות אלה