רע"פ 3708/10 מוסא עלון נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' בן-עמי), לפיו נדחה ערעורו של המבקש על חומרת העונש שהושת עליו בגזר-דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש' ליאור-בבלי), בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ללא ביטוח וללא רישיון רכב.

1.

מההחלטות בית המשפט לעיל עולה כי המבקש הורשע, בהתאם להודאתו, בבית המשפט לתעבורה בירושלים, בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ללא ביטוח וללא רישיון רכב.

במסגרת גזר-הדין עמד בית המשפט על כך כי למבקש עבר מכביד וכי מאז שרישיונו פקע הוא צבר כעשר הרשעות. כמו כן המבקש ריצה חמישה חודשי מאסר בעבודות שירות בגין אותה עבירה ממש. לפיכך, נקבע כי אין מנוס אלא להשית על המבקש תשעה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וכן יופעל עונש מאסר על תנאי למשך שבעה חודשים, שנפסק בתיק תעבורה אחר, באופן חופף. המערער הגיש ערעור על חומרת העונש שהושת עליו לבית המשפט המחוזי בירושלים. טיעונו העיקרי נגע למצבו הבריאותי והמשפחתי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי אין בטיעונים שהועלו כדי להביא להתערבות ערכאת הערעור בעונש שהושת על המערער.

2.

בבקשה דנן טוען המבקש כי הוא מפרנס משפחה המונה שישה ילדים וסועד את אביו הקשיש.

כמו כן, עומד המערער על מצבו הבריאותי ומביע חרטה עמוקה על מעשיו.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. טיעוניו של המבקש מתמקדים בחומרת עונש המאסר שהושת עליו בבית המשפט לתעבורה. כידוע, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה , אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 1174/97

רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97

בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם , 11.12.1997); רע"פ 1807/10 מור נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 29.4.2010)) בבקשה דנן המבקש אינו מצביע על סטייה ממדיניות הענישה בעניינו.

מעבר לנדרש, אבקש להעיר כי מההחלטות בעניינו של המבקש עולה כי המבקש הורשע באותה עבירה ממש ולא השכיל לשנות את דרכיו, משכך עונש המאסר נראה סביר ומאוזן.

4.

משאלה פני הדברים, דין הבקשה להידחות.