רע"פ 3734/07 רונית זגרון נ. יו"ר ועדה לתכנון ובניה תל אביב

1.

ביום 17.9.03 הוצא צו הריסה מנהלי מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 לגבי מבנה אותו הקימה המבקשת. צו זה נחתם על-ידי המשיב לאחר שהוצג בפניו תצהיר מהנדס בו נאמר כי הבניה הוקמה ללא היתר, שהקמת המבנה נסתיימה אך לא חלפו מסיומה יותר מ-60 יום ושהבניין מאוכלס תקופה שאינה עולה על 30 יום.

2.

המבקשת פנתה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב וביקשה כי יורה על ביטול צו ההריסה מן הטעם שאין מדובר במבנה חדש, כי אם במבנה קיים שעבר שיפוץ. בית-המשפט דחה בקשה זו לאחר שלא שוכנע לאמץ את עמדת המבקשת. עוד נקבע, כי בעת שהוצא הצו לא חלפו 60 יום מסיום בניית המבנה והוא היה מאוכלס פחות מ-30 יום.

3.

המבקשת ערערה על החלטה זו לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. היא שבה וחזרה על טענתה כי מדובר במבנה הקיים זמן רב, וכי נערך בו שיפוץ פנימי שכלל החלפה של הגג הישן בחדש. לחלופין, טענה המבקשת כי שניים מקירותיו של המבנה היו קיימים עוד קודם לכן. בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו, וקבע כי שני הקירות האמורים אכן היו במקום, וברוח זו צומצם היקפו של צו ההריסה.

4.

כעת עותרת המבקשת ליתן לה רשות לערער על פסק-דין זה, ואת בקשתה תומכת היא בשני טיעונים משפטיים עקרוניים – כך לטענתה – העולים ממקרה דנן. המבקשת סבורה כי בית-המשפט המחוזי החיל אמות מידה של משפט מינהלי לעניין סדרי-הדין ומאזן הראיות הנדרש בבירור עניינה, ולא כך ראוי שיעשה. לדידה, אמות המידה שצריכות לעניין צו הריסה צריך שיהיו אמות מידה של משפט פלילי. עוד טוענת המבקשת, כי יש לסייג את ההלכה הפסוקה לעניין אי-התערבות בממצאים עובדתיים כך שבמקום בו אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור בדבר קביעת ממצאים עובדתיים, תתערב זו האחרונה בממצאים שנקבעו מקום בו רואה היא סיבה לסטות מהם. על אלה, מוסיפה המבקשת שלל טענות עובדתיות לגופו של עניינה הפרטני.

5.

דין הבקשה להידחות. עניינה של המבקשת נדון בפני שתי ערכאות אשר נתנו את דעתן לטענותיה, ואין מקום ללבנן פעם נוספת בפני ערכאה שלישית. מצוות ההלכה הפסוקה היא כי רשות ערעור תינתן במקרים חריגים אשר מעוררים שאלות בעלות השלכות כלליות (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). כאלו לא נמצאו לי בבקשה זו.

טענתה הראשונה של המבקשת, כי בית-המשפט המחוזי החיל סדרי-דין ודיני ראיות המקלים עם המשיב, אין לה על מה שתסמוך. כך, למשל מציין בית-המשפט המחוזי כי:

"בנסיבות אלו, אם קיים ספק לגבי קירות אלו, הוא צריך לפעול לטובת המערערת הטוענת שקירות אלו קיימים במקום מזה שנים רבות והיא רק השתמשה בהם לצורך המבנה" (עמ' 5 לפסק-הדין).

על יסודה של גישה זו ממש, קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעורה של המבקשת, בחלקו, כמפורט לעיל.

באשר לטענתה השניה של המבקשת, לפיה ראוי שערכאת ערעור תהפוך את הכרעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית מקום בו אין לה יתרון על חברתהּ – אודה כי לא עלה בידי לרדת לסוף דעתה של המבקשת. ראשית – כיוון שזו ההלכה הנוהגת (ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה , פ"ד לח(4) 253, 264; ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים , פ"ד מז(3) 240; ע"פ 3792/01 פדידה נ' מדינת ישראל , לא פורסם). והנה, בעניינה של המבקשת דווקא סטה בית-המשפט המחוזי מקביעותיה של הערכאה הדיונית, כאשר קבע כי מבין ארבעת קירות המבנה שניים היו קיימים עוד קודם לכן.

אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.