פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3739/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עומר מנסור
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 2.4.08 בע"פ 2274-11-07 שניתן על-ידי כבוד השופטים:
א' טל – סג"נ, מ' פינקלשטיין ור' לורך
בשם המבקש:
עו"ד עלי דבאח
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום ברחובות (פ 2338/06) בגין עבירה של פציעה, לפי סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ועבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 1.1.2004 בסמוך לשעה 04:00, במועדון ברחובות, חבט המבקש באגרופים את חברתו (להלן: המתלוננת ) על מנת שלא תרקוד עם אדם אחר. התקליטן שעבד במועדון באותה עת ביקש ממנו לחדול ממעשיו, אך בתגובה חבט המבקש באגרוף בראשו של התקליטן. לאחר מכן, פצע המבקש את מנהל המועדון אשר הורה לו לעזוב את המקום.
ביום 25.4.2007 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת י' לוי ) את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן וזאת על בסיס הודאתו. בהמשך, לאחר שמיעת הטיעונים לעניין העונש מפי הצדדים, ובהסתמך על הרף העליון שנקבע בהסדר הטיעון, גזר בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 7.5 חודשים; מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר; ופיצויים למתלוננת בסך 3,000 ש"ח.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 2274-11-07).
בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא א' טל והשופטים מ'
פינקלשטיין ו- ר' לורך ) דחה בפסק דינו מיום 2.4.2008 את ערעור המבקש בקובעו כי העונש שהשית בית משפט השלום על המבקש, עונש הנמוך מהעונש המקסימאלי שהתבקש במסגרת הסדר הטיעון, אינו חמור כלל ועיקר בהתחשב בחומרת התנהגותו האלימה של המבקש מחד ובנסיבות המקלות מאידך לרבות הודאתו של המבקש, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, נסיבותיו האישיות של המבקש והעובדה שהמתלוננת המעיטה מהתנהגותו של המבקש בהודעתה במשטרה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה עותר המבקש להקלה בעונש שהוטל עליו זאת, בין השאר, לאור הודאתו אשר חסכה זמן שיפוטי יקר, העובדה כי כתב האישום המתוקן שהוגש קל מאוד יחסית לכתב האישום המקורי, נסיבותיו האישיות, ומהות העבירות, נסיבות התרחשותן והזמן הרב שעבר מאז ביצוען.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. מדובר בעבירות חמורות אותן ביצע המבקש ובעוצמת אלימות בלתי מבוטלת שהופנתה כלפי שלושה קורבנות בזה אחר זה, בנוסף לעובדה כי בעברו של המבקש הרשעות קודמות בהן הרשעה בעבירות איומים, תגרה במקום ציבורי ועבירות סמים. יש לציין כי למרות שמדובר בהסדר טיעון אשר על פיו המשיבה רשאית לעתור לעונש מירבי של 9 חודשים, בית המשפט בחר שלא להטיל על המבקש את אותו עונש מירבי תוך שהוא מביא בחשבון את הודאתו של המבקש, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה ואת נסיבותיו האישיות של המבקש שנושא עליו את עול פרנסת משפחתו.
עיננו הרואות כי בקשתו של המבקש נשקלה על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ד בניסן התשס"ח (29.4.2008).
ש ו פ ט