רע"פ 3754/08 יצחק זינגר נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בפתח-תקווה הרשיע את המבקש בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, ונהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש, עבירות לפי סעיפים 64 ו-62(2) ביחד עם סעיף 38 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. בעקבות הרשעתו נדון המבקש ל-24 חודשי מאסר, מחציתם לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, פסילת רישיון נהיגה למשך 15 שנים וקנס בסך 1,800 ש"ח.

2.

בערכאה הדיונית טענה ההגנה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחם של אחרים, אולם בית-המשפט קבע כעניין שבעובדה, כי אחריות זו רובצת לפתחו של המבקש בלבד. בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי, חזר המבקש על השקפתו לפיה הוא אינו נושא באחריות לתאונה, וכן העלה טענות עובדתיות חדשות וביקש להגיש חוות-דעת מומחה נוספת מטעמו. בקשה אחרונה זו נדחתה, לאחר שנקבע כי המקום להגשתה של אותה ראיה היה בערכאה הדיונית. באשר לעונש, נטען כי רשלנותו של המבקש לא הייתה גבוהה, וכי עובר לתאונה נהג במהירות סבירה ועל כן לא היה מקום להענישו במלוא חומרת הדין. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור באשר להכרעת-הדין, וכן נמנע מלהתערב בעונש, תוך שהוא מציין כי לחובת המבקש הרשעות קודמות רבות.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותה בקשה שהניח לפתחה של ערכאת הערעור, היינו כי בית-משפט זה יורה על החזרת התיק לערכאה הדיונית תוך ביטול הכרעת-הדין, כדי שתישמענה הראיות החדשות אותן סירבה ערכאת הערעור לקבל.

4.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מגלה עילה למתן רשות לערער. ההלכה הנוהגת היא כי רשות זו מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים המתדיינים (רע"פ 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). עניינו של המבקש אינו נמנה עם אלה, הואיל ובקשתו עוסקת בנסיבותיה הפרטניות של התאונה בה היה מעורב, וכנגזר מכך – שאלת אחריותו בפלילים. עניין זה נדון בפני שתי ערכאות, ואין מקום לדון בכך בשלישית רק משום שהמבקש מתקשה להשלים עם הרשעתו.

4.

המבקש הוסיף ועתר לאפשר לו להביא את השגותיו כנגד העונש בפני בית משפט זה. גם לכך לא ראיתי מקום להיעתר. אכן, העונש שהושת על המבקש אינו קל כלל ועיקר, אולם נדמה כי המבקש מתעלם ממצאו של בית המשפט, לפיו הוא חטא בנהיגה רשלנית שהסתיימה בקיפוד פתיל חייה של אשה ולפציעתם של אחרים. מהכרעת הדין ומפסק דינו המפורט של בית המשפט המחוזי עולה, כי מדובר באירוע אותו יכול היה המבקש למנוע בנקל, מאחר ולרשותו עמד שדה ראיה של כ- 800 מטר לפנים, נורות החרום של הרכב הנפגע הבהבו, ובתו הזהירה אותו מפני הסכנה הקרבה. בנסיבות אלו, ונוכח הקטל הנמשך בדרכים לו תורמים נהגים רשלנים, נדמה כי לא היה מנוס מנקיטה בענישה קשה ומכאיבה, ולו כדי לצמצם את היקפו של נגע זה.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.