פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3761/20
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקש:
יאיר עוקב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק עפ"ג
37498-01-20 מיום 21.5.2020 שניתן על ידי כב' השופטים: י' רז-לוי, י' עדן ו-א'
משניות
בשם המבקש:
עו"ד שמעון תורג'מן;
עו"ד יואב ציוני
החלטה
1.
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים י' רז-לוי , י' עדן ו- א' משניות ) בעפ"ג 37498-01-20 מיום 21.5.2020, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת ש' חביב ) בת"פ 42127-04-10 מיום 3.12.2019.
2.
המבקש הורשע, על פי הודאתו, ב-92 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך כחוק, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיפים 117(ב2) ו-117(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975 (להלן: חוק המע"מ ).
על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, בתקופה הרלוונטית היה המבקש בעליה של חברת "בן-יאיר עוקב בע"מ" (להלן: החברה ) ומנהלה הפעיל, אשר נרשמה כעוסק מורשה בענף הקבלנות הכללית ועבודות בניין.
במסגרת זאת, מיום 15.2.2005 ועד ליום 15.8.2007 הגישו המערער והחברה 30 דו"חות תקופתיים למנהל המכס והמע"מ, במסגרתם ניכו מס תשומות בהסתמך על 92 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס, מבלי שבוצעו העסקאות או שהייתה כוונה לבצע את העסקאות שלגביהן הוצאו המסמכים (להלן: החשבוניות הפיקטיביות ).
החשבוניות הפיקטיביות נשאו את שמותיהן של שלוש חברות, ובאמצעותן ניכו המבקש והחברה מס תשומות בסכום כולל של 4,162,276 ש"ח שלא כדין.
3.
עובר להרשעה חתמו המבקש והמשיבה על הסדר טיעון, לפיו הראשון יודה ויורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, בגדרו בין היתר הופחתו הסכומים אשר נטען כי נוכו שלא כדין; "ישלים את הסרת מחדלי כתב האישום המקורי במלואם" בסך 5,486,569 ש"ח; ויופנה לתסקיר שירות מבחן.
עוד הוסכם, כי המשיבה תעתור לעונש מאסר בפועל לתקופה שלא תעלה על 18 חודשים, וכי הצדדים יטענו "באופן חופשי" ביחס לרכיבי המאסר המותנה, הקנס וההתחייבות.
4.
בתסקיר מיום 24.1.2018, התרשם שירות המבחן כי המבקש נוטה ל"ניתוק רגשי רב"; מתקשה ליטול אחריות על מעשיו; ממעיט מחומרתן; נוטה להשליך אותה על גורמים חיצוניים; ו"קיימים גורמי סיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד" מצדו.
שירות המבחן הוסיף כי קיימת "נזקקות טיפולית" מצד המבקש, אולם מחמת קשייו של האחרון בשיחה עם שירות המבחן ובנטילת אחריות על מעשיו בביצוע העבירה, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו.
5.
בתסקירים המשלימים מיום 19.2.2019 ומיום 5.5.2019, ציין שירות המבחן כי ניכר שינוי משמעותי ביכולת המבקש לשתף אודות חייו; כי הוא מבטא אחריות מלאה למעשיו; כי קיים סיכון נמוך להישנות התנהגותו זו; וכי אין נזקקות טיפולית מצדו.
משכך, המליץ שירות המבחן להשית על המבקש עונש מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית.
6.
בגזר דינו מיום 3.12.2019 עמד בית משפט השלום על חומרת מעשי המבקש, וקבע כי פגיעתו בערכים המוגנים שביסוד העבירה הינה ברף הבינוני-גבוה, ומתחם העונש ההולם בעניינו נע בין 36 ל-60 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.
ואולם, אף שעונש המאסר בפועל אליו עתרה המשיבה – 18 חודשים – נופל מרצפת המתחם האמור, נקבע כי יש לכבד את הסדר הטיעון. זאת, בין היתר, בשים לב לעובדה שהמבקש שילם למעלה מ-6.5 מיליון ש"ח כדי להסיר את המחדל במלואו; לחלוף הזמן מביצוע העבירות והתארכות ההליך המשפטי בעניינו; לנסיבותיו האישיות, לרבות גילו המבוגר והיותו נעדר עבר פלילי; ולהודאתו אשר חסכה בזמן שיפוטי.
בהקשר זה נדחתה טענת המבקש, שלפיה עת שהוסכם בהסדר טיעון על טווח ענישה אין בית המשפט נדרש לקבוע מתחם עונש הולם, אולם בית המשפט הוסיף כי "טוב תעשה" המשיבה אם תבהיר במסגרת טפסי הסדר הטיעון עליהם תחתום להבא מול נאשמים אם בכוונתה לטעון למתחם עונש החורג מהטווח עליו הוסכם.
אשר לעונשו של המבקש בתוך טווח הענישה המוסכם, נקבע כי בהתחשב "בנסיבותיו המיוחדות" המנויות לעיל, "ניתן להקל עמו במידת מה ולגזור ענישה שאיננה הקצה העליון של טווח הענישה המוסכם".
נוכח כל האמור, השית בית משפט השלום על המבקש עונש של 15 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה מסוג פשע לפי חוק המע"מ; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת עוון לפי חוק המע"מ; וקנס בסך 250,000 ש"ח.
7.
ערעור המבקש על גזר דינו התקבל באופן חלקי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.12.2019.
נקבע כי העבירות שביצע המבקש מצויות "ברף גבוה של חומרה", וכי אף תקרת טווח הענישה המוסכם אינה חמורה, ומגלמת בתוכה את הנימוקים להקלה בעונשו של המבקש, אשר בלעדיהם הענישה הייתה "גבוהה ומשמעותית".
עוד נקבע, כי אין פגם בעתירת המשיבה למתחם עונש החורג מטווח הענישה המוסכם – וזאת מאחר שלא טענה לעונש החורג מטווח הענישה המוסכם.
כן נקבע, כי אמנם הסרת המחדלים על ידי המבקש מהווה שיקול להקלה בעונשו, בשל כך שמלמדת על נטילת אחריות מלאה, אולם "אין מדובר 'במעשה חסד'" אלא בפירעון חובותיו כתוצאה מביצוע העבירות.
לצד זאת, נקבע כי בהתחשב בכך שהמבקש הסיר את מחדליו, בחלוף הזמן ובעובדה שהוטל עליו עונש מאסר בפועל, יש להפחית מגובה הקנס שהושת עליו כך שיועמד על סך של 50,000 ש"ח, בעוד שיתר רכיבי גזר הדין יוותרו בעינם.
8.
מכאן הבקשה שלפניי.
לטענת המבקש, כאשר מוצג הסדר טיעון לבית המשפט אין צורך בקביעת מתחם עונש הולם, ומכל מקום המשיבה לא הייתה רשאית לטעון למתחם העולה בחומרתו מעל הרף העליון של טווח הענישה המוסכם, ובעשותה כן הפרה את הסדר הטיעון.
עוד נטען, כי היחס בין טווח ענישה מוסכם לבין מתחם העונש ההולם טרם הוכרע בפסיקה ומשכך בקשתו מעורר שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי המצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה.
לבסוף נטען, כי שגו ערכאות קודמות משלא נתנו די משקל להסרת המחדלים על ידו, לנסיבותיו האישיות ולשיקולי השיקום המתעוררים בעניינו, וכן לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות ועד הלום.
9.
דין הבקשה להידחות.
10.
הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים נדירים בלבד המעוררים סוגיה עקרונית רחבת היקף החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים שבהם נגרם לו עיוות דין קיצוני או אי צדק מהותי.
יתירה מזאת, רשות ערעור על חומרת העונש תינתן במקרים חריגים, שבהם העונש שנגזר על המבקש סוטה בצורה מהותית ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים (ראו למשל רע"פ 2486/19 נאטור נ' מדינת ישראל (11.4.2019)).
עניינו של המבקש אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו.
11.
קשה להפריז בחומרת מעשיו של המבקש, אשר התחמק והשתמט מתשלום מס תוך שעשה שימוש בלא פחות מ-92 חשבוניות מס פיקטיביות, באופן שיטתי ומתוחכם, ולתקופה ארוכה שנמשכה למעלה משנתיים.
לעניין זה, די לי בהפנות לדברים שציינתי ברע"פ 9004/18 יצחקי נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (31.12.2018), כדלקמן:
"בית משפט זה חזר ועמד על חומרתה של עבריינות המס, אשר נובעת מפגיעתה הקשה במשק, בכלכלה ובמגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים, כמו גם מהקושי הרב שבחשיפתה. נפסק לא אחת, כי יש ליתן לחומרה זו ביטוי ממשי במסגרת גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירות אלה, תוך מתן עדיפות לשיקולי הרתעה ולאינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכאשר נקודת המוצא היא כי העונש ההולם בעבירות אלה הוא מאסר בפועל".
בענייננו, לא זו בלבד שהעונש שנגזר על המערער אינו סוטה לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת – אלא שהוא קל באופן משמעותי מתקרת טווח הענישה אשר הוסכם בין הצדדים, שבתורה חורגת לקולה מהרף התחתון של מתחם העונש ההולם את מעשיו. כל זאת, בשל כיבוד הסדר הטיעון שנחתם עמו ובהתחשב בנסיבותיו הפרטניות.
אם לא די בכך, הרי שבית המשפט המחוזי הוסיף עוד והקל עם המבקש אף מעבר למה שהקל עמו בית משפט השלום, כאשר הפחית באופן ניכר את גובה הקנס אשר הושת עליו מ-250,000 ש"ח ל-50,000 ש"ח בלבד.
בנסיבות אלה, ומשעונשו של המבקש אינו חמור כלל ועיקר, אין בטענותיו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
12.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ג' בתמוז התש"ף (25.6.2020).
ש ו פ ט