רע"פ 3780/14איהם תקלה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים י' שפסר ; צ' דותן ; ו- צ' ויצמן ), בע"פ 38316-10-13, מיום 8.5.2014. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי, את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת ע' פרייז ), בת"פ 27655-11-09, מיום 11.9.2013.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום במסגרתו יוחסה לו עבירה של איסור לכלוך והשלכת פסולת, לפי סעיפים 2 ו- 13(ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק שמירת הניקיון ). על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.5.2009, בשעה 10:50 לערך, השליך המבקש פסולת בניין ברשות הרבים. בהמשך, תוקן כתב האישום, כך שעל פי העובדות המתוארות בו, המבקש לא השלים את מעשה העבירה המיוחס לו, ונעצר על ידי אנשי המשטרה והפיקוח שהיו במקום, טרם השלכת הפסולת. עם זאת, וחרף העובדה שלפי עובדות כתב האישום המתוקן המבקש רק ניסה לבצע השלכת פסולת, ייחס לו כתב האישום המתוקן עבירה מוגמרת של איסור לכלוך והשלכת פסולת.

3.

ביום 2.9.2013, לאחר ניהול משפט הוכחות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירה של ניסיון להשלכת פסולת. בפסק דינו, קבע בית משפט השלום, כי " הגם שהדברים לא באו באופן מפורש בכתב האישום, אלא בסיכומי התביעה, ברור שלא מיוחסת לו [ למבקש ] העבירה המוגמרת, אלא עבירה של ניסיון לעשות כן " (עמ' 13, ש' 11-10, לפסק הדין).

ביום 11.9.2013, גזר בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור את העבירה בה הורשע; קנס כספי בסך 50,000 ש"ח או 9 חודשי מאסר תמורתו; 3 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה; 6 חודשי פסילה על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה לפי חוק שמירת הניקיון; וחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה לפי חוק שמירת הניקיון, בסך 50,000 ש"ח.

4.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וביום 8.5.2014, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. בפסק דינו קיבל בית המשפט המחוזי את טענת בא כוחו של המבקש, כי הוא לא ידע על התיקון בעובדות כתב האישום, לפיו יוחסה למבקש עבירת ניסיון להשלכת פסולת בלבד. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי, כי ניתנה למבקש הזדמנות סבירה להתגונן, הן מפני הרשעה בעבירה המושלמת והן מפני הרשעה בעבירת הניסיון. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקש, לפיה בשל העובדה שלא היה מודע לתיקון שנערך בכתב האישום, נמנעה ממנו האפשרות לנקוט בקו הגנה חלופי. בהתאם לכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי אשמתו של המבקש בעבירת הניסיון עולה מהעובדות שהוכחו בפני בית משפט השלום, ועל כן ניתן היה להרשיעו בעבירה זו.

בקשת רשות הערעור

5.

ביום 28.5.2014, הגיש המבקש, באמצעות בא כוחו עו"ד רפאל רויטגרונד, בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בבקשתו חזר המבקש על אותן טענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי. בקליפת אגוז, נטען על ידי המבקש, כי הגנתו קופחה בשל כך שהוא לא היה מודע לתיקון כתב האישום, ולא קיבל לידיו את כתב האישום המתוקן. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן ביטוי הולם בפסק דינו להתנהלותה של התביעה במקרה דנן, ככל שהדבר נוגע לניסוח כתב האישום ותיקונו. לאור האמור לעיל, התבקשתי ליתן למבקש רשות ערעור.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ונספחיה, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות.

7.

הלכה מושרשת וידועה היא, כי בקשות רשות ערעור תתקבלנה במקרים מיוחדים בהם מעלה הבקשה שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים, או במקרים בהם מתעורר חשש לעיוות דין או אי-צדק שנגרמו למבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש אינו עומד בתנאים אשר פורטו לעיל, לשם קבלת רשות ערעור בפני בית משפט זה.

8.

גם לגופו של עניין אין מקום ליתן למבקש רשות ערעור. על אף שהתנהלות התביעה במקרה דנן בהקשר לניסוח כתב האישום ותיקונו, לא הייתה מיטבית, לא מצאתי כי הגנתו של המבקש קופחה, באופן המצדיק התערבות בפסקי הדין שניתנו על ידי הערכאות הקודמות. אכן, היה ראוי כי העבירות המיוחסות למבקש ישקפו את עובדות כתב האישום, וכי כתב האישום המתוקן יומצא לבא כוחו של המבקש. ואולם, אין מדובר בפגמים היורדים לשורשו של עניין, אשר הביאו לקיפוח הגנתו של המבקש.

9.

כפי שקבע בית המשפט המחוזי, העובדות שנטענו בכתב האישום המקורי (זה שייחס למבקש את ביצוע העבירה המושלמת) איפשרו למבקש להתגונן, הן מפני העבירה המושלמת והן מפני עבירת הניסיון. שהרי, גם כאשר הואשם המבקש בביצוע העבירה המושלמת, היה באפשרותו לטעון כי מעולם לא השליך את הפסולת שהוטענה במשאיתו, ואף לא הייתה לו כל כוונה לעשות כן, ועל כן יש לזכותו מכל אשמה (מה שאכן נטען על ידו במסגרת ההליך בבית משפט השלום). מה עוד, שגם אם לא התאפשר למבקש להעלות טענות משפטיות ספציפיות בנוגע לעבירת הניסיון, במסגרת ההליך שהתקיים בבית משפט השלום, היה באפשרותו לעשות כן בגדרו של הערעור בבית המשפט המחוזי. לפיכך, אין בסיס לטענה כי נגרם למבקש עיוות דין או אי-צדק, המצדיקים מתן רשות ערעור " בגלגול שלישי ".

10.

לאור האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.