רע"פ 3783/07 סמדר אברהם נ. מדינת ישראל

1.

המבקשת, סמדר אברהם, התעמתה עם שוטרי משטרת בית-שאן בשל טענתה כי מתנכלים הם לבנהּ. בתאריך 19.9.05 היא התקשרה טלפונית לתחנת המשטרה, והמטירה על השוטרים מטר של קללות ואיומים באומרה, כמפורט בכתב האישום, "יא מניאקים, אני ירים אותכם על טיל, אני הולכת למח"ש ואומרת שאתם נגעתם בי". בעקבות כך הועמדה המבקשת לדין בבית-משפט השלום בטבריה, בעבירות של העלבת עובד ציבור ואיומים. לאחר דיון במהלכו הכחישה המבקשת בלשון מפורשת כי פנתה בסופו של יום למחלקה לחקירות שוטרים, היא הורשעה. בית-משפט השלום גזר לה ששה חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 3,000 ש"ח, וכן חייבה לחתום על התחייבות כספית כי לא תשוב ותעבור עבירות אלו.

2.

במהלך הדיון בערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת, התברר כי בפועל הוגשו תלונות למח"ש, אף כי לא ברור אם המבקשת היא שהגישה אותן, או שמא היה זה גורם אחר. כך או כך, הורה בית-משפט שלערעור להחזיר את התיק לערכאה הדיונית אשר התבקשה לבחון כלום יש בעובדה זו לגרוע מהרשעתה של המבקשת בעבירת האיומים. על שאלה זו השיב בית-משפט השלום בשלילה, והמבקשת שבה וערערה לבית-המשפט המחוזי, שבפסק-דינו עוסקת הבקשה שבפני.

3.

בית-המשפט המחוזי ( כבוד השופטים ז' הווארי , ג' (דה-ליאו) לוי ו א' הלמן ) דחה את ערעורה של המבקשת לאחר שקבע כי שאלת הפנייה למח"ש אינה מעלה ואינה מורידה, שכן אין בתשובה לה כדי לשנות מן העובדה – עליה למד בית-המשפט המחוזי מהתנהגותה של המבקשת – כי חפצה להרתיע את השוטרים מלמלא את תפקידם, באמצעות איום כי תגיש נגדם תלונת-שווא.

4.

מכאן הבקשה שבפני להתיר ערעור שני, בגדרה שב בא-כוחה של המבקשת, ככל שעלה בידי להבין את טיעוניו, ומטעים כי בעובדה שהוגשו לבסוף תלונות יש כדי לשלול את יסוד האיום שבדברי המבקשת. עוד נטען, כי העונש שנגזר למבקשת מחמיר עמה יתר על המידה.

5.

בבקשה זו אין ממש. ראשית, היא אינה מעלה שאלה כללית ומידותיה מגבילות עצמן לענינה המסוים של המבקשת וליתר דיוק – לשאלה העובדתית אם היה איום או לא. על שאלה זו השיב כבר בית-המשפט המחוזי בחיוב, ובגדרה של בקשה למתן רשות ערעור אין מקום לשוב ולברר את הדבר. שנית, העונש שנגזר למבקשת אינו חמור כלל ועיקר. הדברים שהשמיעה באוזני השוטרים מדברים בשם עצמם. העושה שימוש, אף בשעת חרון, בלשון כה גסה ובוטה, שהאיום הכלול בה נהיר הוא ומפורש, בל יופתע אם ימצא עצמו נושא באחריות פלילית בגין אמירותיו. מוטב לה, למבקשת, כי לעתיד לבוא תיזהר היטב בלשונה, בפרט בפניותיה אל גורמי ציבור.

סוף דבר, הבקשה נדחית.