רע"פ 3784/09 משה אברג'יל נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית המשפט לתעבורה נטען, כי בתאריך 9.4.06, בשעה 04:00 לערך, הוא נמצא נוהג ברכב מנועי כשהוא שיכור, ומשנדרש למסור דגימה של אויר נשוף, סרב. בגין אירוע זה יוחסו למבקש עבירות של נהיגה בקלות ראש וכשהוא נתון תחת השפעתם של משקאות משכרים. במהלך משפטו כפר המבקש בטענת המשיבה לפיה היה שיכור, אולם בתום שמיעתן של ראיות הצדדים נדחתה גרסתו. טענה נוספת שהיתה בפיו, היינו, שהשוטרים לא הסבירו לו את המשמעות המשפטית של הסירוב לתת דגימה, נדחתה אף היא, לאחר שבית המשפט נתן אמון בעדותם של שוטרים שהעידו בפניו מטעם המשיבה (יורי ברנט, רחמים אליהו וזיו טרבלוס), אשר טענו כי הסבירו ושבו והסבירו למבקש את משמעות סירובו להיבדק.

בעקבות ההרשעה נדון המבקש ל-36 חודשי פסילה, 6 חודשי פסילה על-תנאי, ושנה מאסר על-תנאי. בערעור שהגיש, שטח המבקש את השגותיו בפני בית המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה. עתה הוא עותר ליתן לו רשות להביא את עניינו בפני בית משפט זה, ואקדים ואומר שלא מצאתי כי בידו עילה לכך. השאלה אם השוטרים הסבירו למבקש את המשמעות המשפטית של סירובו לתת דגימה של אויר נשוף, היא בראש ובראשונה שאלה שבעובדה, אשר נבחנה בידי הערכאה הדיונית והוכרעה לחובת המבקש נוכח האמון שנתנה בעדי המשיבה. סוגיה זו נבחנה בשנית, ובהרחבה, על ידי בית המשפט המחוזי, שלא ראה מקום לשנות מהממצא לפיו למבקש הובהר גם הובהר מה עלול להביא סירובו לבדיקה. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום לקיומו של דיון שלישי באותה סוגיה, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.