פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3786/04
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
ג'יריס גבריס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום
10.3.2004, בתיק ע"פ 7312/03, שניתן על ידי כבוד השופטים: י' הכט, מ' רביד,
א' אפעל-גבאי
בשם המבקש: עו"ד ג'יאת'
נאסר
החלטה
המבקש, ג'רייס ג'בריס (להלן: "המבקש"), הורשע בבית משפט השלום בירושלים במספר עבירות: מרמה, ערמה ותחבולה, לפי סעיף 220 (1) לפקודת מס ההכנסה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), אי-קיום דרישה לפי סעיף 216 לפקודה, ועבירות לפי סעיפים 117(א)(6), (7) ו-(13) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975. בהכרעת הדין נקבע, כי במהלך השנים 1994 ו-1997, ביצע המבקש עבודות שיפוץ עבורן קיבל בתמורה כ-101.000 ש"ח, אולם הוא לא הוציא חשבוניות וגם לא דיווח על הכנסתו לשלטונות המס. בית משפט השלום גזר למבקש 8 חודשי מאסר, מתוכם 45 ימים בפועל והיתרה על תנאי, וכן קנס בסך 20,000 ₪ או ארבעה חודשי מאסר תמורתו.
על פסק הדין ערער המבקש בפני בית המשפט המחוזי. תחילה כוון הערעור הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש, אולם בהמשך צמצם המבקש את הערעור לעניין העונש בלבד. לאחר שמיעת טיעוניהם של הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור. בית המשפט קבע, כי הגם שמדובר בעבירות שבוצעו לפני זמן ניכר, אין בכך כדי להפחית מחומרתן, במיוחד לנוכח העובדה כי חרף חלוף הזמן, לא פרע המבקש את חובותיו לרשויות המס.
עתה עותר המבקש לקבלת רשות ערעור, ולאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה לא מצאתי כי הוכחה עילה למתן רשות זו. כידוע, ההלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, ובמקרים בהם עולה לדיון סוגיה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לא כזה הוא המקרה שבפני, בו השגותיו של המבקש, המכוונות כולן כנגד חומרת העונש, נבחנו לגופן על ידי שתי ערכאות, ואין מקום לבחינתן בפני ערכאת נוספת. מעבר לנדרש אוסיף, כי בחינת העונש לגופו, אינה מצביעה על שגיאה שנפלה בו או על כך שהוא לוקה בחומרה יתרה, אדרבא, נראה כי העונש שהושת על המבקש הנו מתון ביותר.
הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ו' באייר תשס"ד (25.4.2004).
ש ו פ ט