רע"פ 3792/06 יהודה ואטורי נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום באשקלון כתב אישום (ת.פ. 2013/04), המייחס לו עבירה של החזקה בסמים לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים) ועבירה של התפרצות לבית עסק וגניבה לפי סעיף 29 וסעיף 407(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 18.9.04, בשעה שאינה ידועה במדויק, קודם לשעה 03:10, באשקלון, בתוך רכבו של אדם אחר, השתמש המבקש בסם מסוכן מסוג הרואין בכך שעישנו, כל זאת בנוכחות האדם הנוסף ובהסכמתו. כמו-כן, נטען, כי בשעה 03:10 או בסמוך לכך, פרצו המבקש והאדם הנוסף בצוותא חדא לחנות "אבי עיתונים" שברחוב הרצל 45 באשקלון (להלן: החנות) במטרה לבצע גניבה. המבקש נטל ונשא בתוך שקית כתומה 42 קופסאות סיגריות וכסף ויצא את החנות תוך כוונה לשלול מבעליהם שלילת קבע. מיד ובסמוך לכך, ניגש המבקש לרכבו של האדם האחר עם הרכוש האמור והשניים נסעו מן המקום.

בית-משפט השלום באשקלון (כבוד סגן-הנשיא ח' נחמיאס) הרשיע, ביום 29.6.05, את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וגזר עליו, ביום 29.6.05, את העונשים הבאים:

א.בגין עבירת הסמים - שני חודשי מאסר לריצוי בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ממתן גזר-הדין, שלא יעבור עבירה כל שהיא בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים; פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 12 חודשים מיום שחרורו מן המאסר; התחייבות כספית על סך 2,500 ש"ח, שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה כל שהיא בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים.

ב.בגין עבירת ההתפרצות לבית עסק וגניבה – הפעלת המאסר על תנאי של שמונה חודשים, העומד ותלוי כנגד המבקש בתיק פלילי 2140/02 בבית-משפט השלום באשקלון מיום 18.3.02, אשר הוארך בתיק פלילי 2880/02 בבית-משפט השלום באשקלון מיום 5.5.02; שנים-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר, שלא יעבור עבירה כל שהיא של התפרצות או גניבה או ניסיון לעבור אותה; התחייבות כספית על סך 10,000 ש"ח, שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירת התפרצות או גניבה או ניסיון לעבור אותה. כמו-כן, הורה בית-משפט השלום, כי עונש המאסר שהוטל ועונש המאסר שהופעל ירוצו במצטבר, כך שעל המבקש לרצות 10 חודשי מאסר בפועל שמניינם מיום מתן גזר-הדין.

על הכרעת-דינו של בית-משפט השלום באשקלון ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל, כבוד סגן-הנשיא י' טימור וכבוד סגן-הנשיא ב' אזולאי) דחה את הערעור בקובעו, כי במקבץ הראיות הנסיבתיות, יש כדי להוביל למסקנה הגיונית, כי המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו. כמו-כן, ציין בית-המשפט המחוזי, כי ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. במסגרת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.

לטענת באת-כוח המבקש, קיימת בעיה של זיהויו, שכן על-פי דברי השוטרים אבי השאש וגיל רויטל - התצפיתן, מר אושרי בוזגלו, אשר זיהה את המבקש, דיווח בקשר כי "נראה לו", שמדובר במבקש. לטענתה, בית-משפט השלום לא התייחס כלל בפסק-הדין לספקות ממשיים שהתעוררו באשר לזהות האדם אשר פרץ לחנות ולטעמה, אין בראיות הנסיבתיות כדי להשלים את החסר. כמו-כן, טוענת באת-כוח המבקש, כי קיימת בעיית זיהוי לגבי צבע הרכב. התצפיתן כותב בדו"ח הפעולה, כי צבע הרכב הוא כחול מטאלי ואילו השוטר אבי השאש מציין בדו"ח הפעולה, כי צבע הרכב אפור. עוד מוסיפה וטוענת באת-כוח המבקש, כי על-פי עדות המתלונן, נגנבו 40 פקטים של סיגריות, אולם המשטרה מצאה כמות קטנה יותר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסקי-הדין של הערכאות הקודמות ובבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ) .

לאחר שהפכתי ושבתי והפכתי בנימוקי הבקשה שבפניי, לא מצאתי כי המבקש הצליח להצביע על עילה אשר תצדיק בחינה נוספת - שלישית במספר - של סוגית הרשעתו. כאמור, עניינו של המבקש נשקל בשתי ערכאות שנתנו דעתן על נסיבות המעשים, ואין מקום לבדיקה נוספת בערכאה שלישית. בקשתו להרשות ערעור גם אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר עניינו הישיר של המבקש ואין בה היבט ציבורי עקרוני, המצדיק דיון בערכאה שלישית (ראו רע"א 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

כמו-כן, מעלה המבקש טענות בבקשתו, אשר מופנות כנגד קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של הערכאות הקודמות, שבנוגע להן ניתנה לו כבר ההזדמנות להתגונן. מושכלות ראשונים הם, כי ערכאת ערעור בגלגול שלישי לא נועדה לשם בחינה חוזרת של ממצאי מהימנות והכרעות עובדתיות אשר דנו בהם שתי ערכאות קודמות (לעניין זה, ראו ברע"פ 6883/96 בוטושנסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם )).

שתי הערכאות אשר קדמו לי ערכו בדיקה קפדנית של חומר הראיות, אשר הועמד לרשותם והשתיתו את הכרעותיהם על מערך ראיות נסיבתיות מוצק. כך, מחד, שתי הערכאות קבעו, כי במקבץ הראיות הנסיבתיות יש כדי להוביל לכך, שהמבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו, ואילו, מאידך, גרסתו של המבקש והנאשם האחר נמצאה מיתממת ובלתי מהימנה כלל ועיקר. עוד נקבע, כי הראיות הנסיבתיות יחד, מהוות תשתית ראייתית מוצקה להרשעת המבקש.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות.

כידוע, הלכה היא, כי ניתן להרשיע נאשם בהסתמך על ראיות נסיבתיות בלבד, רק אם המסקנה כי הנאשם ביצע את העבירה, הינה המסקנה ההגיונית היחידה בנסיבות העניין (ראו ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(3) 617). כמו-כן, כאשר מדובר במקבץ ראיות נסיבתיות, אין לבדוק כל ראיה בנפרד ובאורח עצמאי, אלא לאור הראיות הסובבות אותה וייתכן, כי למרות שאין בכוחה של ראיה נסיבתית כשלעצמה לבסס מסקנה חד-משמעית לחובת הנאשם, הרי בהצטברה לראיות נוספות היא תכריע יחד עמן את הכף לחובת הנאשם (ראו ע"פ 470/85 בן גל נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(3) 133).

נראה לי, כי כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, במקרה דנן קיימות ראיות נסיבתיות "הדוקות ביותר", הכוללות את התצפיתן; מסירת מספר הרכב; שייכותו; איתורו וכיוון נסיעתו; מציאתו כשמנועו חם; איתור המבקש והאחרים במקום שנתפסו עם הלבוש התואם; זיהויו של המבקש על-ידי התצפיתן; אחיזתו של המבקש את השקית ומנגד חוסר האמון שניתן על-ידי בית-משפט השלום לגרסת המבקש ושותפו לעבירה. ראיות נסיבתיות אלה, מבססות די והותר את העבירות המיוחסות למבקש בכתב האישום.

על יסוד האמור, איני רואה מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא מתייתר, כאמור, הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.