פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"פ 96 /
38
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המבקש:
גולדשטיין
אבנר
נגד
המשי
בה:
מדינת ישראל
בקשה
לעיכוב ביצוע גזר דין
שאושר
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום
27.11.95 בע"פ 1093/95 על-ידי כבוד
השופטים
גולדברג, לוי, דיאמנט.
החלטה
בפני בקשה נוספת, שלישית במספר, לדחיית ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש לאחר שהורשע ונגזר דינו, וערעורו נדחה הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה.
במועד שימוע פסק הדין בבית משפט זה (11.2.97) נקבע, כי המבקש יתחיל לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו ביום 23.2.97. ביום 13.2.97 הגיש המבקש "בקשה להארכת עיכוב ביצוע" "למען השגת הסדר נושים", ומועד ריצוי העונש נדחה על-ידי בית משפט זה ליום 29.4.97. ביום 16.4.97 פנה שוב המבקש ב"בקשה להמשך עיכוב ביצוע עונש מאסר" כיוון שיום קודם לכן הגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה. בקשתו זו נדחתה על-ידי חברי, כבוד השופט גולדברג.
הבקשה שלפני הוגשה ביום 23.4.97. אף שהחלטת השופט גולדברג הייתה אמורה לשים סוף פסוק לפניותיו של המבקש, ביקשתי תגובת המדינה לטענות שהועלו בבקשה. מתשובת המדינה עולה, כי הבקשה לקתה באי-דיוקים רבים, בכל הנוגע להשתלשלות העובדות הקשורות לעניינו של המבקש. אולם, אף בלא קשר לכך, אינני סבורה כי המבקש הראה טעם כלשהו לדחייה שלישית של ביצוע העונש אשר אושר באופן סופי בבית משפט זה עוד ביום 11.2.97. כבר נאמר לא אחת, כי אין לראות בהגשת בקשת חנינה משום עילה לעיכוב גזר דין אלא במקרים נדירים ויוצאים מן הכלל (ראו, למשל, בש"פ 2435/95 לוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). המקרה שבפני איננו מקרה כזה.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ז
בניסן תשנ"ז (4.5.97).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96000380