רע"פ 3824/08 נזיה אגבאריה נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בנצרת (פ 1770/07) בגין עבירה של העסקה שלא כדין, לפי סעיף 12(א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל).

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש העסיק במשך מספר ימים "תושב זר" שאינו רשאי לעבוד בישראל ושהה בה שלא כדין, בעבודות טיח בבניין שהמבקש חתום היה על חוזה לבצע בו עבודות טיח.

ביום 7.10.2007 הרשיע בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופטת כ' רוטפלד-האפט) את המבקש בעבירה שיוחסה לו. בית המשפט התבסס בהכרעת דינו על עדותם של שני שוטרים שעצרו את התושב הזר, על עדותו של התושב הזר – אשר הוכרז כעד עוין – ועל הודעתו במשטרה, על עדותו של השוטר שגבה את הודעותיהם של התושב הזר והמבקש, ועל עדותו של המהנדס מטעם החברה האחראית על פרויקט הבנייה במסגרתו הועסק התושב הזר. הגם שתושב החוץ העיד בבית המשפט כי לא הועסק על ידי המבקש, העדיף בית המשפט את הודעתו במשטרה על פני עדותו, וקבע כי אכן זיהה את המבקש כמעסיקו. עוד קבע בית המשפט כי המבקש היה מודע לשהייתו הבלתי חוקית של התושב הזר בארץ, בשעת העסקתו.

ביום 22.10.2007 גזר בית משפט השלום על המבקש שישה חודשי מאסר בפועל שניתן יהיה לרצותם בעבודות שירות; שישה חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שנתיים לא יעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל; וקנס בסך 15,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתו.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 1310/07).

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ז' הווארי , א' הלמן

וש' אטרש ) דחה את הערעור, בציינו כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, וכי במקרה דנן לא נמצאה עילה לעשות כן. בנוגע לגזר הדין קבע בית המשפט כי העונש שהוטל על המבקש לא חרג ממתחם הענישה הסביר. עם זאת, הקל בית המשפט המחוזי במידת מה בעונשו של המבקש והעמיד את הקנס שהוטל עליו על 10,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען בא כוח המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את ערעורו של המבקש, משלא הוכח כי העסיק את התושב הזה, או למצער כי ידע על מעמדו הבלתי חוקי בישראל.

מנגד טוענת המשיבה כי אין מקום להעניק רשות ערעור בעניינו של המבקש, משבקשתו מבוססת כולה על ניסיון לתקוף ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. לב ליבן של הטענות אותן מעלה המבקש הינן טענות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, המבוססות על ממצאי המהימנות אותם קבע לאחר שמיעת העדים. כידוע, בית משפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). בעניינו של המבקש לא מצאתי מקום לחרוג מהלכה זו, ומשכך לא מצאתי מקום להתערב בהכרעת דינו.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 29.4.2008, בעניין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת בזאת.

המבקש יתייצב ביום 2.11.08 בשעה 8:00 לתחילת ריצוי עונשו על דרך עבודות שירות, בבית אבות "עד מאה שערים" בחדרה, בתיאום עם הממונה על עבודות השירות.