רע"פ 3825/99 ועד הבית מרחוב רופין 25-תל אביב נ. עירית תל אביב

ביום 9.6.97 ביקר מהנדס המשיבה בבניין ברחוב רופין 25 בתל-אביב, חלקה 88, גוש 6968. המהנדס מצא כי מעל המרפסת בקומה ג' נבנתה קונסטרוקציה מברזל כהכנה לבניית מרפסת בקומה ד' (להלן: "הקונסטרוקציה"). הודעה מטעם המשיבה על ביצוע צו הריסה מנהלי של הקונסטרוקציה הודבקה בבניין.

בבית משפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו הוגשה בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי. הבקשה הוגשה מטעם ועד הבית והתנוססה עליה חותמת שנחזתה להיות חותמתו של ועד הבית ברחוב רופין 25. בדיעבד, לא ברור מי הגיש את הבקשה שכן זהותו של החתום על תצהיר הבקשה לא מוכרת לדיירי הבניין, והמשיבה, על אף מאמציה, לא הצליחה לאתרו. בסופו של דבר, בישיבת בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 14.9.98 הופיע המבקש 2, דייר בבניין. המבקש 2 הציג עצמו כמייצג ועד הבית, וכבעל אינטרס אישי בהשארת הקונסטרוקציה על כנה, שכן דוד השמש שלו נמצא עליה.

בית משפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' ארנסט) לא מצא מניעה לאשר את צו ההריסה שניתן. בית המשפט ציין כי הוא אינו רואה בהתייצבותו של המבקש 2 את התייצבותו של ועד הבית. כן הוסיף כי השפעתו של צו ההריסה המנהלי על דירתו של המבקש 2 היא שולית בלבד.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ברלינר, א' בייזר וז' המר) אישר כי אין לראות בהתייצבותו של המבקש 2 בפני בית משפט לעניינים מקומיים את התייצבותו של ועד הבית, שהרי המבקש 2 לא הציג כל מסמך או עובדה בנדון. בהמשך קבע בית המשפט המחוזי כי לא הועלה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים או בפניו, כל טיעון שיש בו משום אחת העילות המנויות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965, שעניינו ביטול צו הריסה מנהלי. אשר על כן, נדחה הערעור.

על פסק-דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור אשר לפניי. לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות.

המבקשים שבים וטוענים כי טעה בית המשפט קמא כשקבע כי המבקשת 1 לא התייצבה לדיון. כן טוענים הם כי ביצוע צו ההריסה המנהלי עלול לפגוע ביציבות הבניין כולו. מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי עולה כי טענות אלה הועלו בפניו. אין בהן כדי לעורר שאלה בעלת חשיבות חוקתית, ציבורית או משפטית, המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123). טענתם האחרת של המבקשים היא כי לא הובהר מה הם החלקים המיועדים להריסה על-פי צו ההריסה המנהלי. טענה זו לא הועלתה בפני הערכאות קמא, והיא אינה חורגת מנסיבותיו של המקרה הספציפי. על כן אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית. צו עיכוב הביצוע שניתן ביום 10.6.99 מבוטל, באופן שצו ההריסה המנהלי ניתן לביצוע.