רע"פ 3833/97 קוטינה עמאר נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 3092/96), על פי הודאתו, בארבע עבירות של פריצה וגניבת כלי רכב, בעבירה של נסיון לגנוב רכב, בשתי עבירות של קשירת קשר לגנוב רכב ובעבירה של מסחר ברכב גנוב. את העבירות האמורות ביצע המערער בהיותו אסיר ברשיון; ובהתחשב בעברו, גזר עליו בית המשפט 18 חודשים מאסר לריצוי בפועל ו- 12 חודשים מאסר על תנאי. כן הורה בית המשפט על הפעלת עונש של 10 חודשים מאסר על תנאי כנגד המערער; וזאת - באורח מצטבר לעונש שגזר.

התביעה ערערה בבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד קולת העונש (ע.פ. 825/97). ערעורה של התביעה התקבל ובמקום 18 חודשים מאסר לריצוי בפועל נגזרו על המערער 48 חודשים מאסר. בסה"כ על המערער לרצות 58 חודשים מאסר בפועל.

ב"כ של המערער ביקש רשות לערער על חומרת העונש שנגזר על המערער בבית המשפט המחוזי; וכב' הנשיא הורה כי הבקשה תידון בפני הרכב של שלושה ועתה היא בפנינו.

שני טעמים נותן ב"כ של המערער לבקשת הרשות לערער: האחד - כי הגדלת העונש על ידי בית המשפט המחוזי חורגת בשיעורה מן הסביר; והשניה - כי נעלם מעיניו של בית המשפט המחוזי שהמערער הורשע בטעות בעבירה של סחר ברכב גנוב.

ב"כ התביעה מסכימה כי לא היה מקום להרשעתו של המערער בעבירה האמורה; ואף הציגה עמדה זו בפני בית המשפט המחוזי לשיטתה של התביעה, אף שבית המשפט המחוזי לא ביטל את הרשעתו של המערער בעבירה של סחר ברכב גנוב - כפי שנתבקש - לא הובאה הרשעה זו בין השיקולים שהניעוהו להגדיל את העונש; והיא מוצאת אחיזה לטענה זו בכך שבית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו במפורש, כי המדובר בהרשעת המערער בארבע עבירות של גניבת רכב בלבד.

יחד עם זאת, מתנגדת התביעה להקלה בעונשו של המערער.

על מנת שלא להותיר על כנה את הרשעת המערער בעבירה החמורה של סחר ברכב גנוב - שבית משפט השלום לא היה מוסמך לדון בה - החלטנו לראות אל בקשתו למתן רשות ערעור בהקשר זה כאילו נענתה ונדונה בפנינו כערעור.

בהסכמת התביעה אנו מבטלים את הרשעתו של המערער בעבירה של סחר ברכב גנוב; ולנוכח החשש, שמא היתה להרשעה זו השלכה על מידת העונש שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי אנו מפחיתים מעונש המאסר שעליו לרצות בפועל ששה חודשים.

בכפוף לתיקון זה של גזר הדין הערעור נדחה.