רע"פ 3842/98 דוד זינגר נ. מדינת ישראל

1.המבקש הואשם בבית משפט השלום בכפר סבא בביצוע מעשי עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים וחבלה במזיד.

לאחר מספר ישיבות בהן נשמעו ראיות התביעה, הורשע המבקש לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון שבו הוסכם על תקרה עונשית של עשרה חודשי מאסר בפועל ולא סוכם על ניכוי תקופת המעצר. אלה הן העובדות אשר פורטו בכתב האישום המתוקן שבהן הודה המבקש בגדר הסדר הטיעון:

א.בתאריך 13.10.95 בשעה 15:30 או בסמוך לכך, במטע זיתים ליד כפר בורין אשר בשומרון, שהתה משפחת חאלד זבן מבורין (להלן: "המתלונן") במטע ועסקה במסיק זיתים. בשעה 15:30, או בסמוך לכך, סיימו המתלונן ומשפחתו את מסיק הזיתים, נכנסו לרכבם מסוג סוברו ויצאו מהמטע בנסיעה לכוון כפר בורין. לפתע חסמה את דרכם מכונית מסוג פורד טרנזיט ממנה ירדו מספר אנשים, שנשאו כלי נשק והחלו יורים בנשק, אותו נשאו, לעבר רגליהם של המתלונן ושל בני משפחתו, שיצאו מרכבם. המתלונן ובני משפחתו התחננו על חייהם וביקשו לעזוב את המקום. אותם אנשים נשארו במקום ובאיומי נשק מנעו מהמתלונן לעזוב את המקום. נהג הטרנזיט עזב את המקום וחזר, לאחר מספר דקות, ומתוכו ירדו חמשה או שישה אנשים נוספים, ביניהם המבקש, כשבידיהם כלי נשק ואלות.

ב.המבקש והאחרים תקפו את בני משפחתו של המתלונן כשאלות בידיהם. המבקש והאחרים נטלו אלה, והכו בעזרתה את המתלונן ע"י כך שפגעו בפניו, ברגלו ובידו השמאלית. כן הכו את בנו של המתלונן ופגעו בחזהו וברגלו השמאלית. כן פגעו המבקש ואחרים ברכבו של המתלונן על ידי כך שנפצו את השמשה האחורית, את הפנסים הקדמיים ופנס אחורי וגרמו לנזקים בדלתות צד ימין של הרכב. המבקש ואחרים איימו על המתלוננים בפגיעה שלא כדין בגופם, בכוונה להפחידם או להקניטם.

2.משהגיע שלב הטיעונים לעונש, ביום 17.3.98, טענה התובעת שמדובר "במעשה חמור ביותר, אשר נעשה בנסיבות מאד חמורות", והזכירה חלקים מעדויותיהם של עדי התביעה. בין היתר הזכירה התובעת את עדות הסב, אשר תאר כיצד הילדים הקטנים, אשר שהו ברכב שעה שהמבקש והאחרים ניפצו את זגוגיותיו, עשו על עצמם את צרכיהם, את עדות הבן לפיה היה המבקש הבולט והנמרץ מבין הפורעים, ואת הטיפול הרפואי לו נזקקו המתלונן ובנו. הסניגור טען בתורו, בין היתר, שעדויות התביעה היו מוגזמות, שמרבית עדויות התביעה סתרו את ההודעות שניתנו לפני כן, ושהודאת המבקש התייחסה לעובדות כתב האישום המתוקן בלבד ולא לתיאורים המפורטים של העדים. גזר הדין ניתן ביום 8.4.98. בפתח הישיבה בה הוקרא גזר הדין ביקש הסניגור, בשם המבקש, לחזור בו מהסדר הטיעון. בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שציין שב"כ המבקש אף הגיש כשבועיים לפני הישיבה כתב השלמת סיכומים. בגזר דינו ציין בית המשפט שהתלבט בשאלה אם לכבד את הסדר הטיעון. כן ציין בית המשפט, בין היתר, את הטיפול הרפואי לו נזקקו המתלונן ובנו, את הילדים הקטנים אשר ישבו במכונית עת פגעו בה המבקש והאחרים, ואת נשות המתלוננים אשר ניסו לגונן בידיהן על בני משפחתם. בית המשפט הוסיף כי המבקש היה "הבולט והנמרץ מבין הפורעים" עובדה שלא נזכרה בכתב האישום כמו עובדות אחרות שצויינו לעיל. לבסוף גזר בית המשפט על המבקש עשרה חודשי מאסר בפועל ושנים עשר חודשי מאסר על תנאי.

3.בערעורו לבית המשפט המחוזי (לאחר שהחליף את סניגורו), טען המבקש, בין השאר, שבית משפט השלום שגה בכך שייחס למבקש, בשלב מתן גזר הדין, דברים שאינם כלולים בכתב האישום המתוקן, שהמבקש לא הודה בהם בגדר הסדר הטיעון. לחלופין טען המבקש שבית משפט השלום שגה משהחליט שלא לתת למבקש לחזור בו מעסקת הטיעון, למרות שלטענתו הסכים לעסקה מבלי שהבין שהעובדות בהן לא הודה ישמשו נגדו בעת מתן גזר הדין. לחלופי חלופין טען המבקש כנגד חומרת העונש שהושת עליו. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, ונימק זאת בכך, ש"(ו)עקב החלטתו המאוחרת של המערער לחזור בו מכפירתו, הספיק בית המשפט לשמוע ולהתרשם מהעדים, וזהו 'סיכון' שנוטל על עצמו נאשם הבוחר לנהל את הגנתו בדרך שבה עשה זאת המערער. לפיכך לא רק רשאי היה בית המשפט לנהוג כפי שנהג, אלא אף היה מצווה לעשות זאת, כדי שהתמונה המלאה של האירועים תמצא ביטוי נאמן ומלא בגזר הדין ובשיקולי הענישה". לחלופין, קבע בית המשפט, כי "גם אם נלך על פי שיטתו של עו"ד רוזנבלט (פרקליט המבקש - ש' ל') די לעיין באותם סעיפים של כתב האישום שאליהם הפנינו על מנת ללמוד על טיבם ומהותם של המעשים שבהם נטל חלק המערער". יש לציין כי בית המשפט המחוזי קבע בטעות, שהסניגור ביקש להתיר למבקש לחזור בו מהסדר הטיעון לאחר שימוע גזר הדין, בעוד שהבקשה הושמעה, כזכור, בפתח ישיבת הקראתו של גזר הדין.

4.בבקשה שלפני חזר המבקש על הטענות האמורות וכן ביקש מאתנו להתערב בהחלטות שתי הערכאות הקודמות שלא לבטל את הסדר הטיעון. הוא העלה לפנינו עוד טענות נוספות. בגדר הבקשה שלפני מצאתי שיש מקום להתייחס אך לשתיים מטענותיו של המבקש. הטענה האחת - היא שבית משפט השלום לא היה רשאי לייחס למבקש עובדות בהן לא הודה במסגרת הסדר הטיעון; והטענה האחרת המתייחסת לבקשה לביטול הסדר הטיעון. הגעתי לכלל מסקנה שאף שתי טענות אלה אינן מצדיקות לתת למבקש רשות לערער.

אפילו אניח, מבלי לפסוק בדבר, שבית משפט השלום לא היה רשאי לייחס למבקש עובדות בהן לא הודה במסגרת הסדר הטיעון, לא יוכל המבקש להיוושע מכך, שהרי בית המשפט המחוזי קבע שהעונש אינו מופרז גם בהתחשב בעובדות כתב האישום. לענין זה קבע בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים:

"חומרתם של המעשים מופלגת וחברה מתוקנת, גם אם היא סבורה שהיא מגינה על זכויותיה, אינה יכולה להשלים עם אלימות שלוחת רסן מהסוג שהפגינו (המבקש) וחבריו באירוע נשוא תיק זה."

דברים אלה כוחם יפה גם לגבי העובדות שנזכרו בכתב האישום.

יש לציין עוד שהעונש שהושת על המבקש אינו חורג מהעונש המירבי שנקבע למבקש בהסדר הטיעון וטענותיו לגבי רמת הענישה אינן מצדיקות מתן רשות לערער בגלגול שלישי.

גם בקשתו של המבקש לבטל את הסדר הטיעון אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה בדיקת הנושא מחדש בערכאה שלישית, ולענין זה טעותו של בית המשפט המחוזי לגבי מועד השמעת הבקשה אינה מעלה או מורידה.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 3.8.98 עד השעה 10.00 בבוקר במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.