רע"פ 3854/07 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש, קטין שטרם מלאו לו 18 שנה, הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום לנוער בחיפה בפריצה לבנין וגניבה, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; פריצה לרכב וגניבה מרכב, לפי סעיף 413ו ו-413ד(א) לחוק; וכן בהתפרצות לבית תפילה, לפי סעיף 406(ב) לחוק. בית-משפט השלום גזר למבקש שלושה חודשי מאסר, חמישה חודשי מאסר על-תנאי, וכן הופעל, בחופף, מאסר על-תנאי בן שלושה חודשים.

2.

המבקש ערער על חומרת העונש לפני בית-המשפט המחוזי. לטענתו, היה על בית-משפט השלום לתת משקל רב יותר לכך שהוא הודה במיוחס לו והביע חרטה כנה, ולעובדה כי מדובר בקטין אשר ביצע את העבירות בטרם מלאו לו 15 שנים. עוד הוסיף המבקש, כי הוא מצוי בעיצומו של תהליך שיקומי. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי העונש שהושת על המבקש הולם את חומרת מעשיו. בית-המשפט לא שוכנע כי התהליך השיקומי יצלח, לאחר שניסיונות קודמים נכשלו. עוד נקבע, כי נוכח היותו של המבקש במעצר-בית בימים אלה עקב חשד כי תקף את בת-זוגו, הוא ישא במאסר שהושת עליו במיתקן כליאה.

3.

עתה, עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, תוך שהוא מדגיש את התהליך השיקומי. כמו כן, מלין המבקש על כך שבפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי נאמר שהוא ביצע שתי עבירות נוספות במהלך הדיונים בעניינו, בעוד שבפועל אחת העבירות בוצעה לפני תחילתם של ההליכים ואילו בעבירה השנייה – תקיפת בת-זוג – טרם הוכרע-דינו ועדיין עומדת לו חזקת החפות.

4.

עיינתי בבקשה ובנספחיה ולא מצאתי כי הוכחה עילה לקיומו של ערעור נוסף. עניינה של הבקשה הוא נושא פרטני שאינו מעורר שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, אשר לובן בפני שתי ערכאות, ובכך די (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123), יתרה מזאת, הכלל הוא כי מידת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער (ראו רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646), ועניינו של המבקש אינו נמנה על החריגים לכלל זה.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.