רע"פ 3859/02 ספיאן בן סלים אבו זעילה נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית משפט השלום בעבירות של התפרצות לדירה בכוונה לבצע גניבה, ניסיון לגניבה, תקיפה ואיומים. בית המשפט גזר את דינו של המבקש ביום 31.01.2002 והשית על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, כאשר מתוכם נוכו 119 ימים בהם ישב המבקש במעצר עד ליום מתן גזר דינו. כמו כן, הוטלו על המבקש 12 חודשי מאסר על תנאי.

ביום 11.3.2002 התקיים דיון בועדת השחרורים בעניינו של המבקש, והוחלט על שחרורו של המבקש בתנאים מסוימים. יומיים לאחר מכן, ביום 13.3.2002, הגישה המדינה ערעור לבית המשפט המחוזי המכוון כלפי קולת העונש אשר גזר בית המשפט השלום על המבקש. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והשית על המבקש עונש של תקופת מאסר בפועל של 30 חודשים, בניכוי ימי המעצר.

2.כנגד חומרת העונש מלין המבקש. שתי טענות עיקריות בפיו של המבקש: ראשית - כי החלטת ועדת השחרורים לשחרורו ממאסר, התקבלה בהסכמת המדינה ויצרה אצלו הסתמכות כי ישוחרר לחופשי בקרוב; שנית - מהסכמת המדינה בועדת השחרורים ניתן ללמוד כי הוא אינו מהווה סיכון ממשי לשלום הציבור; שלישית - העונש שהושת על המבקש הינו חמור יתר על המידה.

המדינה מודה בהגינותה, כי העמדה שהציג בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לפני ועדת השחרורים בעניינו של המבקש ניתנה שעה שלא היה ער לעובדה כי עומדים להגיש ערעור על גזר דינו של המבקש. לגופו של עניין סבורה המדינה, שאין ללמוד מהחלטת ועדת השחרורים על עמדת המדינה לערער, לעניין חומרת העונש שכן השיקולים שנשקלים בועדה אינם זהים לשיקולים ששוקלת המדינה בעת הגשת ערעור.

3.דין הבקשה להידחות. אשר לטענתו הראשונה של המבקש, בית המשפט המחוזי היה מודע ל"תקלה" שקרתה והתחשב בה כאשר בא לגזור את דינו של המבקש. אשר לטענתו השניה אין לומר, כפי שניסה המבקש לטעון, שיש ללמוד מהסכמת המדינה בועדת השחרורים לשחרורו של המבקש כי העונש שהוטל עליו חמור. אשר לטענתו האחרונה של המבקש, אכן, בית המשפט המחוזי האריך, באופן ניכר, את תקופת מאסרו של המבקש, אלא שבנסיבות העניין לא ראיתי סיבה מספקת להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. המבקש הורשע בכך שפרץ מספר פעמים, באישון לילה, לבתיהם של אזרחים תמימים, כשהוא גונב דברי ערך ואף מאיים על בעלי הדירות. באחד מן המקרים, לאחר שהמבקש עזב את הדירה ממנה גנב, ראה אותו שכן במקום ורדף אחריו. המבקש השליך עליו מספר חפצים ואבנים שפגעו בגופו של אותו השכן. אם לא די בכך, אף אמר לשכן "תבוא יא מניאק אני יהרוג אותך". מעשיו של המבקש הצדיקו החמרה משמעותית בעונשו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.