רע"פ 3865/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בנצרת הרשיע את המבקש, לאחר שמיעתן של ראיות, בעבירה של סרסרות למעשי זנות, וכן בעבירה של נטילת נכסים לשם סחיטה, כאשר ההרשעה בעבירה זו נעשתה מכוח סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מאחר שלא יוחסה לו בכתב-האישום. בעקבות כך נדון המבקש לשבעה חודשי מאסר, 17 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

2.

ערעור שהגיש המבקש כנגד גזר-הדין, נדחה. בית-המשפט המחוזי בנצרת קבע, כי נוכח אופיין המתמשך של העבירות בהן הורשע המבקש וחומרתן, העונש שנגזר לו הינו מאוזן ומידתי. לאחר שהחליף את בא-כוחו, ביקש המבקש לערער בשנית לבית-המשפט המחוזי, והפעם על הכרעת-הדין. לאור הערות בית-המשפט קמא, משך המבקש את בקשתו, וכעת הוא עותר כי תינתן לו רשות לערער על פסק-הדין, על שני חלקיו.

3.

דין הבקשה להידחות. למבקש עמדה זכותו לערער על הכרעת-הדין, אולם מטעמים השמורים עמו בחר שלא לעשות זאת, וצמצם את השגותיו לעניין העונש בלבד. בעשותו כן היה המבקש מיוצג על-ידי סנגור, ולא נמצא לי יסוד להניח כי זה האחרון לא ייצגו נאמנה (ראה רע"פ 6081/06 רפאל כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.2006)). כך או כך, רשות לערער אינה ניתנת כדבר שבשגרה, באשר היא לא מיועדת ללבן בשלישית את עניינו הפרטני של המבקש, אלא אם כרוכה בו שאלה שלהכרעה בה נודעת השלכה על ציבור גדול של מתדיינים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה הנוכחית אינה נמנה על חריגים אלה, וכידוע, גם חומרת העונש לבדה אינה מהווה עילה לערעור נוסף ( רע"פ

10231/03

קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1), 646 (2003)).

אשר על-כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.