רע"פ 3875/09ניסים ברנס נ. מדינת ישראל

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין עבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וסחיטה באיומים – עבירות לפי סעיף 418, 420 ו-428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, קבע בית-משפט השלום כי המבקש, במסגרת תפקידו כמנהל חברה העוסקת בגביית שיקים וטיפול בתיקי הוצאה לפועל, עשה שימוש במסמכים שהחתימות עליהם זויפו. עם זאת, נקבע כי לא ניתן לקבוע כממצא וודאי שהמבקש עצמו ביצע את הזיוף. עוד הורשע המבקש בעבירה של סחיטה באיומים, לאחר שניתן אמון בגרסתם של עדי התביעה – לירן ולילך שטראובר – ונקבע כי גרסתו של המבקש לעניין זה אינה עקבית.

בית-משפט השלום, לאחר שהדגיש כי ההתדיינות המשפטית בתיק התארכה משמעותית עקב התנהלות המבקש, ולאחר ששקל את עברו המכביד ואת נסיבותיו האישיות, גזר לו 18 חודשי מאסר, מחציתם בפועל.

2.

המבקש הביא את השגותיו כנגד הרשעתו בפני בית-משפט המחוזי, שם טען, בין היתר, כי לא היה מודע לפגם שנפל במסמכים בהם עשה שימוש, וכי לא הוכח באופן ודאי שהמסמכים זויפו. עוד נטען, כי בבואו לגזור את העונש לא נתון בית משפט השלום משקל הולם לנסיבותיו האישיות, לרבות גילו המתקדם ומצב בריאותו.

בית-משפט המחוזי דחה את הערעור לאחר שלא מצא מקום להתערב בממצאי עובדה שנקבעו בערכאה הדיונית, לרבות ידיעתו של המבקש בדבר זיופם של המסמכים. עוד קבעה ערכאת הערעור, כי גם בהרשעת המבקש בעבירת האיומים לא נפל פגם, וזאת נוכח האמון שנתן בית-משפט השלום בעדויותיהם של בני הזוג שטראובר, ומשגרסת המבקש לא נמצאה אמינה. לבסוף, נקבע כי בבואו לגזור את העונש נתן בית-משפט השלום את דעתו גם לנסיבותיו האישיות של המבקש, וכי לא נפל פגם בגזירתו של מאסר בפועל.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אולם, לא מצאתי כי בידו עילה לכך. כידוע, רשות לקיומו של ערעור שני לא נועדה לשוב וללבן סוגיות עובדתיות פרטניות, אלא לבחינה של סוגיות, לרוב משפטיות, בעלות השלכה כללית, וכאלו לא נמצאו בבקשה שבפני ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)

בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982) ). כך או כך, עניינו של המבקש נבחן לפני ולפנים בידי ערכאות קמא, ואין מקום ללבנו בשלישית.

אי-לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.