רע"פ 3884/12 טל מרדו נ. עיריית אשקלון

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ט' חיימוביץ ) ב-עפ"א 43037-01-11 מיום 21.3.2012, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (השופט א' אינפלד ). המבקש הורשע בביצוע עבירות בנייה, וביום 10.11.2010 הוצא צו הריסה למבנה מושא כתב האישום. כמו כן, נגזר עליו קנס בסך 3,000 ₪, והוא נדרש לחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ שלא יעבור עבירות על חוק התכנון והבנייה למשך שנתיים. ערעורו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי נדחה, כאמור, ומכאן הבקשה שלפניי.

2.

המבקש הקים וניהל בחצר ביתו גן ילדים ללא היתר מתאים, ולצורך זה אף בנה בחצר הבית קונסטרוקציה ממתכת. בגין עבירה זו הואשם המבקש בביצוע עבודה ושימוש במקרקעין ללא היתר, וכן בסטייה מהיתר. במהלך משפטו של המבקש בבית משפט השלום לא הייתה מחלוקת על עובדות כתב האישום, ועיקר הדיון נסב על טענותיו ל"הגנה מן הצדק" ו"טעות במצב משפטי". כן נדונה טענתו לאכיפה בררנית. בסופו של הליך, הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו. במסגרת הטיעונים לעונש, קבע בית משפט השלום כי לשתיים מטענות המבקש שהוכחו בשלב הכרעת הדין, יש חשיבות לעניין העונש: העובדה כי שכנו של המבקש, המשמש כמבקר העירייה, פעל לצורך אכיפת הדין על המבקש באופן החורג מן הראוי לתפקידו; והעובדה כי מדיניות האכיפה של עבירות מסוג זה, שנשענה על תלונות שכנים, לא הייתה חד-משמעית בעת ביצוע העבירה, ויש בה כדי ללמד על אשם מופחת בשלב הראשוני של ביצוע העבירה. תסקיר מבחן שהוצג המליץ שלא להרשיע את המבקש ולהסתפק בהטלת שעות שירות לתועלת הציבור, בין היתר נוכח העובדה שהמבקש הוא אדם נורמטיבי, ופרנסתו נגדעה עקב הליך משפטי זה. בהתחשב בכלל השיקולים הללו, קבע בית משפט השלום כי יש להימנע מהטלת עונש מאסר על תנאי, ויש להסתפק בקנס נמוך יחסית בסך 3,000 ₪, וחתימה על התחייבות כאמור לעיל. זאת, לצד הריסת המבנה מושא כתב האישום.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אשר דחה, כאמור, את הערעור. בית המשפט קבע כי אין מקום להתערב בממצאיו של בית משפט השלום לעניין מהימנות העדים שנחקרו. כן מצא בית המשפט שאין להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום לעניין טענת "טעות במצב משפטי", "הגנה מן הצדק" ואכיפה בררנית. בית המשפט המחוזי קבע כי הוא מסכים עם בית משפט השלום ששיקולים אלו אינם משפיעים לעניין הרשעתו של המערער, וכי המקום המתאים להביאם לידי ביטוי הוא בעת גזירת העונש. בהקשר זה, קבע בית המשפט המחוזי שהאיזון שערך בית משפט השלום בין שיקולי הענישה השונים הוא ראוי, ואין להתערב בו. בכלל זה התייחס בית המשפט לטענה כי לא היה מקום להרשיע את המבקש, וקבע כי אין לבטל את ההרשעה – וזאת משום שלא הוכח נזק קונקרטי למבקש או פגיעה בלתי מידתית בו. באשר לטענת פסלות שהעלה המבקש, קבע בית המשפט המחוזי כי היה עליו להעלותה בעת ההליך.

3.

בבקשה שבפניי טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי נמנע מלקבל החלטה בתיק, והשאיר "דלת פתוחה למעשים דומים". לטענתו יש לתת לו רשות ערעור, וזאת בשל פגמים רבים שנפלו, לדעתו, בפסק הדין. כך, טוען המבקש כי בפסק הדין יש פגיעה בחוק התכנון והבנייה, בשלטון החוק, בעקרון שוויון החוק ובכבוד האדם. לטענתו המשיבה מבצעת עבירות תכנון ובנייה בעצמה, עוצמת את עיניה לביצוע עבירות שכאלו, פועלת בניגוד עניינים, מבצעת מרמה והפרת אמונים, פועלת ברשלנות ובשחיתות, מפלה, עוברת על החוק ועוד. כל זאת, כאשר העירייה מתירה לעצמה את שהיא אוסרת על תושביה, ובית המשפט נותן הכשר חוקי לעבירות המבוצעות על ידה. לטענתו בית המשפט המחוזי לא התמודד עם כל טענותיו בערעור, ולכן יש צורך שבית משפט זה "יעשה סדר למען יראו וייראו", ויזכה אותו מהעבירות המיוחסות לו.

4.

בהחלטתי מיום 20.5.2012 התבקשה תגובת המשיבה לטענות. מתגובת המשיבה, באמצעות בא כוחה מהמחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, עולה כי המשיבה סבורה שהבקשה איננה מצדיקה מתן רשות ערעור, שכן היא איננה מעוררת שאלה כללית בעלת חשיבות ציבורית או משפטית. המשיבה סבורה כי טענותיו של המבקש נדונו זה מכבר בערכאות הקודמות, וכי המקום להתחשב באלו מהן שהוכחו, הוא בשלב העונש, כפי שקבע בית משפט השלום. מכל מקום, המשיבה סבורה כי אין בנימוקי הבקשה כדי להביא לזיכוי המבקש. בא כוחה של המשיבה הוסיף וציין כי מדיניות האכיפה של שימושים חורגים לצורך גני ילדים הנהוגה בוועדה המקומית לתכנון ובניה באשקלון בעייתית אף לשיטת המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, וכי העניין הובהר לגורמים המתאימים בוועדה המקומית. בסופו של יום, ביקשה המשיבה כי בקשת רשות הערעור תידחה.

5.

בתשובת המבקש לתגובת המשיבה טוען המבקש כי עניינו מעלה שאלה כללית נוספת, והיא השאלה של אכיפה חלקית המבוססת על תלונות שכנים, ושינוי מדיניות על ידי העירייה. המבקש מטעים כי אף לשיטת המשיבה מדובר במדיניות אכיפה בעייתית. המבקש שב וטוען כי יש להתייחס לעבירות הבנייה שמבצעת לטענתו העירייה, ומתריע מפני התנהלותה הפסולה. הוא מאשים את העירייה בשחיתות, במעורבות בעסקאות ומכרזים שונים שאינם כשרים לטענתו,

בפגיעה בעקרונות ההליך ההוגן וב"קשרי הון-שלטון". למבקש אף טענות נגד העדים שהופיעו בבית משפט השלום בעניינו. המבקש מתריע מפני פגיעה בשלטון החוק ומפני פגיעה באמון הציבור בבית המשפט, אם בקשתו תידחה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובתשובה לתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טענותיו המהותיות של המבקש, בדבר פעילות שלא כדין של העירייה, הטעיה שהטעתה אותו העירייה ואכיפה בררנית – נדונו לגופן בשתי ערכאות, ואין מקום להידרש להן ב"גלגול שלישי". גם לגוף הטענות, לא מצאתי כי יש להתערב בהרשעת המבקש או בעונש שנגזר עליו. האיזונים שערך בית משפט השלום הם ראויים, ותמימת דעים אני עם בית משפט המחוזי כי אין להתערב בהם.

אשר למדיניות האכיפה הנהוגה אצל המשיבה ביחס לשימושים חורגים לצורך גני ילדים, במבט צופה פני עתיד מן הראוי כי העמדה המשפטית אותה הביע בא כוח המשיבה – המקובלת אף עליי – תיושם על ידי הגורמים המתאימים בעיריית אשקלון ובוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

7.

המבקש מלא טענות כרימון נגד התנהלות העירייה בהקשרים רבים נוספים, שאינם נוגעים להיתר הבנייה למבנה שהקים. טענות אלו חורגות מעניינו של הליך זה, ואין מקום לדון בהן במסגרת בקשת רשות ערעור. אם המבקש סבור כי התנהלות העירייה היא בלתי חוקית או פסולה – פתוחה בפניו הדרך כמובן לפנות לגורמים מתאימים.

8.

הבקשה נדחית.