רע"פ 3887/01 סויסה שגיב נ. חברת מוסדות חינוך ותרבות והתחדשות שכונות אשקלו

בעת שהותו של המערער 1 במגרש משחקים המצוי במועדונית, טיפס המערער על מתקן סל המצוי במקום. המערער 1, אשר היה בן 7 שנים, נפל, נחבט ונחבל קשות. המערער 1, ואמו המערערת 2, הגישו תביעה משפטית נגד המשיבות. המשיבה 3 נמצאה אחראית לתאונה, ונקבע כי היא תחויב בתשלום פיצויים בסכום שיקבע. המשיבות 2 ו3- הופטרו מאחריות מאחר שנמצא כי המועדונית לא הייתה בשליטתן והן לא התירו או הרשו את השימוש בה.

המערערים ערערו על הקביעה כי המשיבות 1 ו2- אינן אחראיות (יחד עם המשיבה 3) לנזקיהם. בגדרו של ערעור זה הם עתרו לפטור מהפקדת עירבון.

המשיבות 1 ו2- התנגדו למתן הפטור. לדעת המשיבה 1, "אם התובע 'מתעקש' להגיש ערעור (מיותר) בנושא האחריות אף על פי שביהמ"ש... השית אחריות לתשלום הנזקים על גוף כמו עירית אשקלון (המגובה על ידי חברת ביטוח)- שיכבד וישלם אגרה". המשיבה 2 מוסיפה וטוענת כי סיכויי הערעור קלושים ואין מדובר אלא בערעור חמדני קנטרני ומיותר.

עיון בתצהיר המערער 1, אשר היום הוא כבן 19 שנים, מלמד - ומובן כי הדברים נקבעים לצורכי הליך זה בלבד - כי הוא נותר עם שיתוק קשה של הגפיים השמאליות, כאשר ידו אינה מתפקדת כלל, והוא סובל גם מפגיעה שכלית ונכות נוירולוגית קשה. מומחה מטעמו הציב את שיעור נכותו על 100 אחוז, וכך נקבע גם על ידי המוסד לביטוח לאומי. המערער אינו עובד, והוא מתקיים מקצבת חודשית של המוסד לביטוח לאומי.

עיון בתצהיר המערערת 2 מגלה תמונה דומה. גם המערערת 2 אינה עובדת. היא מתקיימת מקצבות שונות של המוסד לביטוח לאומי. בתוך כך, מקבלת המערערת 2 גמלת נכות כללית. היא חולת אפילפסיה והמוסד לביטוח לאומי קבע לה דרגת אי כושר עבודה יציבה של 75 אחוז. המערערת 2 מפרנסת את ארבעת ילדיה.

לשני המערערים אין רכוש. הם מתגוררים בדירה השייכת לחברת עמיגור.

פרטי המערערים מצדיקים פטור מאגרה ומערבון. דלותם הכלכלית של המערערים מובהקת. גם לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור הם קלושים, עד כדי כך שדי בהם כדי להדוף את הבקשה. העובדה שהמערערים עתידים לזכות בפיצויים בשיעורי נזקיהם (אם יוכחו) אינה הופכת אותם כעת לבעלי אמצעים. העובדה שהוכרה חבותה של המשיבה 3, אין בה כדי לספק את המערערים, ומבחינתם אין פסול בערעור.

בבש"א 7662/00 כנעאן מחמוד נ' הסנה חברה לביטוח, נקבע:

...על חברות הביטוח, כמו על הבנקים ניתן להשקיף כעל מעין סוכנות חברתית. חברות הביטוח נתפסות גם הן כגוף מעין ציבורי, והן נדרשות לרמה גבוהה של ניקיון כפיים ואיפוק בהפעלת יתרונותיהן הדיוניים והאחרים. אם לשאול את "נוסחתו" של הנשיא שמגר בע"א 1304/91 בנק טפחות נ' ליפרט , פ"ד מז (3) 309, הרי ניתן לומר שמכלול הדינים מגבש מעין עסקה דו צדדית בין חברות הביטוח לבין הציבור בכללותו, לפיו זוכות החברות ביתרונות מסוימים בצד הזכות, והן כפפות למערכת חובות מיוחדת בצד החובה.

עמדתי על דברים אלה, משום שהם משליכים גם על נושא הערבון. בידי חברות הביטוח די אמצעים לוודא כי חובות שונים, לרבות אלה שמקורם בהוצאות משפט, יפרעו. החברות עוסקות בדרך השגרה בהפעלת כוח התביעה לשם מימוש זכותן. הן נהנות, אגב כך, ממערכת אכיפה משוכללת. הן עצמן פטורות מחובות המוטלות על בעלי דין אחרים, וזאת במישורים שונים, לרבות מישור הערבון. על כן, שומה עליהן לנהוג במדיניות נאותה וביד רחבה, כלפי בעלי הדין האחרים, המצויים בעמדת נחיתות כלפיהן, על מנת שלא תחסם זכות הגישה של אותם בעלי דין לבית המשפט.

ודוק: אין ללמוד מדברים אלה כי חברות הביטוח זוכות ליתרונות מסוימים, ללא הצדקה. אני ער לכך שהפטור מחובת הפקדת הערבון מבוסס על מצבן הכלכלי של חברות הביטוח, ועל נוהגן המושרש לקיים החלטות של בית משפט במועדן. גם לא ניתן לומר כי חברות הביטוח אינן זכאיות להגנות הדיוניות הנתונות למערערים אחרים, לרבות בנושא הערבון. אין להצדיק מצב שבו חברות הביטוח יאלצו ללכת אחר החייבים, ולהשקיע משאבים מיותרים בגביית חובות. עצם העובדה כי החברות טרודות ממילא בהליכים שונים, אינה יכולה לשמש הצדקה להכבדה נוספת שעניינה הליכי גביית הוצאות.

ברם, יתרונן של חברות הביטוח יכול לאפשר, במקרים מיוחדים, התחשבות במצבו של בעל הדין האחר. חברות הביטוח בהיותן מפזרות סכונים מובהקות, אינן נמשלות לבעל דין בעל "ריב" אחד, אשר יש לעשות הכל על מנת לחסוך ממנו את הצורך להתייגע פעם נוספת בהליכים משפטיים.

בקצירת האומר, חברות הביטוח יכולות לגלות מדיניות גמישה ומבינה יותר כלפי מי שדלותו הכלכלית מוכחת. ומה גם המשיבות 1 ו2-.

על כן, הבקשות מתקבלות. המערערים 1 ו2- יפקידו התחייבות עצמית לפרוע את הוצאות המשיבים, אם יפסקו הוצאות למשיבים, עד לסכום של 15,000 ש"ח, בתוך 30 יום ממועד הפסיקה. המערערים יציינו במפורש כי הם מורים למשיבה 3 לשלם את סכום ההוצאות, אם לא ישולם על ידם, מתוך סכומים שיפסקו לזכותם (אם יפסקו לזכותם) בבית המשפט קמא.