רע"פ 389/06 עו"ד ירון קוסטליץ נ. עיריית תל אביב

המבקש קיבל ארבע הזמנות לדין בגין ארבע עבירות של חניה על מדרכה ללא היתר בניגוד לסעיף 39(א) לחוק העזר תל-אביב-יפו (שמירת הסדר והנקיון), תש"מ-1980, שלא שילם את הקנס בגינן, כדלקמן: דו"ח אחד מיום 8.3.01 בסך 360 ש"ח; דו"ח שני מיום 14.3.01 בסך 360 ש"ח; דו"ח שלישי מיום 15.3.01 בסך 70 ש"ח ודו"ח רביעי מיום 15.3.01 בסך 360 ש"ח. ארבע ההזמנות נשלחו למבקש לפני שחלפה שנה מיום ביצוען של העבירות.

כנגד המבקש הוגשו לבית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו ארבעה כתבי אישום. במשפטו העלה המבקש טענות מקדמיות, לפיהן העבירות שבדו"חות התיישנו לפי סעיף 9(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). לטענתו, בעבירות מסוג חטא, מרוץ תקופת ההתיישנות, של שנה אחת, אינו נעצר עם הגשת כתב האישום, אלא רק בהרשעה ומשלא הורשע בביצוע העבירות בתוך פרק זמן של שנה מיום ביצוען, התיישנו העבירות. מנגד, טענה המשיבה, כי מדובר בעבירות מסוג ברירת קנס, לגביהן חלים סדרי דין מיוחדים הקבועים בפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי והפנתה לסעיף 225א לחוק, לפיו ניתן להמציא למבקש את ההזמנה לדין בתוך פרק זמן של שנה מיום ביצוע העבירה וצירפה אישורי מסירה, המעידים על מסירת ההזמנות לדין פחות משנה מיום ביצוע העבירה.

בית-המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט ד' אפרים) הרשיע, ביום 14.1.03 את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בארבעת כתבי האישום שהוגשו נגדו. בתיק 805626-1-4 הורשע המבקש על-פי הודאתו ונדון לקנס בסך 70 ש"ח. בתיק 805243-1-7 נקבע, כי העבירה הוכחה על-פי עדותו של מפקח העירייה, לפיה גילה את רכבו של המבקש חונה על המדרכה. המבקש נדון לקנס בסך 500 ש"ח. בתיק 836113-1-9 נקבע, כי העבירה הוכחה על-פי עדותו של המפקח, לפיה מצא את רכבו של המבקש חונה על המדרכה. המבקש נדון לקנס בסך 360 ש"ח. בתיק 859543-1-1 נקבע, כי רכבו של המבקש נמצא חונה בחציו על המדרכה ועל-פי הוראות הפקח נגרר היות והפריע למעבר הולכי רגל. טענתו של המבקש,לפיה קיים במקום שלט המתיר חניית אנשי היחידה הצבאית הסמוכה שהוא נמנה עמה נדחתה משנקע, שההיתר, גם אם היה קיים, אינו חל על חנייה על המדרכה מקום ששפת המדרכה צבועה באדום-לבן ובצורה שמפריעה לתנועה. המבקש נדון לקנס בסך 500 ש"ח.

על ארבעת פסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מקומיים ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעוריו חזר המבקש על טענתו, לפיה עבירות החנייה שיוחסו לו התיישנו שכן לא הורשע בגינן בתוך שנה מיום ביצוען. עוד הוסיף וטען המבקש, כי העבירות התיישנו, שכן כתבי האישום בגין העבירות הוגשו לבית-המשפט לאחר שחלפה שנה מיום ביצוען.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר) איחד את הדיון בארבעת ערעוריו של המבקש ודחה אותם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. לטענתו, עבירות החנייה בהן הואשם ובגינן נדון לקנסות התיישנו. כמו-כן, טוען המבקש, כי לא ניתן להמשיך בהליכי משפט בגין עבירות קנס לאחר שעברה שנה מיום ביצוען. לטענתו, בעבירות קנס מסוג חטא מרוץ ההתיישנות אינו נפסק עם הגשת כתב האישום, אלא רק עם סיום ההליך. עוד טוען המבקש, כי לא די בהמצאת הזמנה למשפט למבקש בתוך שנה מיום ביצוע העבירות, כפי שנעשה בעניינו, אלא יש להגיש, פיזית, העתק ממנה לבית-המשפט בתוך אותה שנה, על-מנת שהעבירות לא יתיישנו.

מנגד, תומכת המשיבה ידיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, טענתו של המבקש, לפיה אדם שביצע עבירת קנס אך לא מוגש נגדו כתב אישום פיזית לבית-המשפט ואף אינו מורשע בגין העבירה בתוך שנה מיום ביצועה תתיישן העבירה לגביו ולא ניתן להעמידו לדין בגינה, אינה מתיישבת עם לשון החוק ולא עם תכליתו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

המבקש טוען, כי אם אדם אינו מורשע בתוך שנה מיום ביצוע עבירת הקנס, העבירה תתיישן.

אין בידי לקבל טענה זו.

ברע"פ 7927/98 אביב גולדברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן: פסק-דין גולדברג ) נקבע, כי ההסדרים שנקבעו בפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי, בעניין סדרי דין מיוחדים בעבירות קנס, לרבות הוראות הנוגעות להתיישנות "יוצרות הסדר מיוחד לעניין עבירות אלה. הסדר זה גובר על הסדר ההתיישנות הרגיל הקבוע בסעיף 9 לחוק".

המבקש טוען, שעניינו שונה מהעניין שנדון ונפסק

בפסק-דין גולדברג , שכן שם נדונה שאלת התיישנותן של עבירות קנס מסוג ברירת משפט ובעניינו מדובר בעבירות קנס "סתם".

טענה זו דינה להידחות. שכן, לשונו של פסק-דין גולדברג הינה כללית ומתייחסת לפרק ז' בחוק סדר הדין הפלילי. כך נקבע ב פסק-דין גולדברג:

"כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי נקבעו סדרי דין מיוחדים בעבירות קנס, והוראותיו, לרבות אלה הנוגעות להתיישנות העבירות, יוצרות הסדר מיוחד לענין עבירות אלה. הסדר זה גובר על הסדר ההתיישנות הרגיל הקבוע בסעיף 9 לחוק."

מלשון זו עולה, כי יש לבחון את התיישנות עבירות הקנס לפי הוראות פרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי.

סעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי:

"עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו בענינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב)". [ההדגשה הוספה – ס.ג'.]

נראה, כי לשון הסעיף מובנת ולפיה רק לאחר שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום. בכך יש כדי לדחות את טענת המבקש, לפיה בחלוף שנה מיום ביצוע העבירה לא ניתן להרשיעו. לפיכך, דין טענה זו להידחות.

עוד טוען המבקש, כי אם לא מוגש כתב אישום, פיזית, לבית-המשפט בתוך שנה, העבירה תתיישן. את טענתו זו סומך המבקש על תקנה 44ג לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, לפיה:

"44ג. דין הזמנה

הזמנה למשפט לפי סימן זה דינה כהזמנה למשפט וככתב אישום שהומצא לנאשם כדין, ודין העתק ממנה, משהוגש לבית המשפט, כדין כתב אישום שהוגש לבית המשפט כדין."

נראה, כי מלשון התקנה עולה, כי הדגש הינו דווקא על ההמצאה החוקית של הזמנה וכתב אישום לנאשם ולא בהגשתו פיזית לבית-המשפט. כלומר, בעת שמומצאת לנאשם הזמנה לדיון, יודע הנאשם, כי מתקיים נגדו הליך. לפיכך יוצא, כי תכלית ההתיישנות הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי, נשמרת גם אם לא מוגש כתב אישום במהלך תקופה של כשנה.

מטעמים אלה כולם, בקשת רשות הערעור נדחית.